מבוא:
בשנים האחרונות עוסק מחקר התקשורת בחקר קהלים שונים, ביניהם לאומיים ודתיים, בהקשר של דפוסי צריכת התקשורת, מניעים לחשיפה התקשורתית ומתן פרשנות כחלק מההוויה התרבותית והחברתית שלהם. מחקרים אלה זוכים להתעניינות רחבה, משום שהם תורמים להבנת העולם התרבותי והאידיאולוגי של הקהלים השונים ושופכים אור על היחסים בינם לבין התקשורת (גבל, 2006). מחקר זה מתחקה אחר המניעים ודפוסי צריכת התקשורת בקרב הקהל הצופה בערוץ הקבלה, ערוץ 66.
ב-24 בנובמבר 2008 נפתח ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66, בחברת הלווין yes, וכעבור מספר חודשים גם בחברת הכבלים HOT.
הערוץ משדר חינם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ומגיש מגוון רחב של תוכניות המסבירות את מאורעות חיינו על פי חכמת הקבלה לצופים מכל הגילאים. כל תוכניות הערוץ משודרות מאולפני הטלוויזיה של "קבלה לעם" ופונות לקהל הרחב בחברה הישראלית (מי אנחנו, פסקה 9). בשנים האחרונות התפתחה "קבלה לעם" לתנועה חינוכית התנדבותית, המגישה לכל המעוניין בכך את מקורות הקבלה האותנטיים בשפה בהירה. המסר העיקרי שאותו מפיצים "קבלה לעם" הוא אחדות העם וחינוך לאהבת הזולת. תחילתו של תהליך אחדות העם בישראל נעוץ בתנועה הציונית כשמטרתה העיקרית הייתה הבניית זהות קולקטיבית לאומית לעם היהודי תוך יצירת דמות חדשה שעוצבה לפי תבנית אירופאית והתנתקה מדפוסים תרבותיים וחברתיים שאפיינו את החברה היהודית. הציונות חתרה ליצירת חברה הומוגנית באמצעות מודל כור ההיתוך שביטא כמיהה לטשטוש הבדלים ויצירת אחדות כמרכיב מרכזי (גבל, 2006).
בתחילת שנות השבעים החל תהליך ממושך, שקיבל תאוצה בשנות התשעים והאלפיים, שבמהלכו התערערה ההגמוניה הציונית אירופאית, וקבוצות מיעוט שונות תבעו הכרה בזכותן לטפח ולשמר את צביונן הייחודי (גבל, 2006). בנוסף לתהליך זה טוען רביצקי (1997), כי בשנים האחרונות מתגלים בקרב החברה הישראלית מתחים הולכים וגוברים בשאלות של דת ומדינה.
המתחים הללו משקפים מגמות של פירוק תרבותי וערעור על הזהות של קבוצות שונות.
במקביל לערעור על ההגמוניה הציונית ועל הזהות של קבוצות שונות, התרחש שינוי משמעותי בקבלה והמיסטיקה היהודית בחברה הישראלית כולה, ביניהם מזרחיים, חילוניים, ילידי הארץ, עולים חדשים ועוד (Huss,
2 009). חכמת הקבלה שמתגלה בימים אלה הייתה מוסתרת לאורך שנים והמתינה לרגע שבו נהיה בשלים למימושה. במציאות של ימינו, שבה יש ערעור של זהות בקבוצות שונות, היא הופכת לרלוונטית יותר מתמיד, ותופסת את מקומה כפתרון שיכול לאחד את חלקי העם והעולם השונים ולהביא את כולנו, הן ברמה האישית והן ברמה הכללית, למקום טוב יותר. לפיכך מציעה "קבלה לעם", באמצעות מגוון רחב של ערוצים, שיטה מדעית ובדוקה לכל מי שהתעורר בו הצורך למצוא ולהבין את משמעות חייו. (מי אנחנו, פסקה 6).
מחקרים רבים מתחקים אחר התפקידים שממלאת התקשורת בכלל והתקשורת הסקטוריאלית בפרט. הגישה המבנית תפקודית מייחסת לתקשורת תפקידים חברתיים שונים ובמקביל עשויים אמצעי התקשורת למלא תפקידים של חיברות – העברת המורשת התרבותית של קבוצה חברתית תוך איחוד הקהל או האומה (גבל, 2006).  אנדרסון Anderson,
1 999)), מגדיר את האומה כ"קהילה מדומיינת" שמתגבשת סביב תחושת ההשתייכות לקבוצה. אנדרסון אינו עוסק בהיבטים המוחשיים של הקהילה (מיקום גיאוגרפי, מוצא, דת) אלא מעדיף להדגיש את המימד הסובייקטיבי-תודעתי של ההבנייה החברתית של הקהילה, על היבטיו השונים. עבודה זו כאמור מתייחסת לקהל הצורך את ערוץ הקבלה בהתאם להגדרתו של אנדרסון.
אם כך, אין לראות בערוץ הקבלה ערוץ סקטוריאלי הפונה לקהל ממוקד כי אם לקהל היהודי הרחב ביותר. זאת ועוד, מדובר בתכנים העוסקים בפרשנות דתית ומדעית על חיינו אליהם נחשפות קבוצות שונות המתעניינות בכך. למעשה הקבלה לא כל כך שונה מדת. בעוד הדת מבקשת לקיים מצוות ופעולות גופניות, הקבלה שואפת להתחבר גם לרוחניות. לפיכך, מחקרים אודות חשיפתם של מיעוטים לאומיים ודתיים, לכלי התקשורת המציעים תוכן ייחודי דומה, דתי או תרבותי, רלוונטים למחקר הנוכחי.
מטרת העבודה היא לאמוד את המניעים ודפוסי החשיפה של הקהל הצורך את ערוץ הקבלה. על מנת לעשות זאת ילוו אותי מספר שאלות משנה אותם אמנה בתחילת כל פרק. בעבודה זו, אציג תחילה את סקירת הספרות שעשויה לתרום בהבנת ממצאי המחקר. בהמשך אציג את הממצאים והנתונים שעלו מהמחקר ואסיים בדיון ומסקנות.