סמינריון בדרכים חלופיות לפתרון סכסוכים נושא הסמינריון: סמכות הבורר למתן סעדים זמניים.
שאלת המחקר : קיומה של סמכות לבורר להעניק סעדים זמניים    במסגרת הליך הבוררות – במישור הדין המצוי והרצוי.
תאריך הגשה: __________ תוכן עניינים
א.       מבוא -3
ב.        פרק א' – הגדרת המצב המשפטי המצוי -5
א.1. הסעדים הזמניים -.5
א.2. הסמכות למתן סעדים זמניים בהליך הבוררות –…13
א.3. סעדים זמניים במוסד הישראלי לבוררות עסקית –17
ג.         פרק ב' – סקירת המשפט המשווה –19
ד.        פרק ג' – הדין הרצוי –..23
ג.1. גישות בעד הפעלת הסמכות של סעד זמני על ידי הבורר .23
ג.2. גישות נגד הפעלת  הסמכות של סעד זמני על ידי הבורר ..29
ה.       סיכום 36
ו.          ביבליוגרפיה -..38
מבוא
מרבית השופטים בישראל מתמודדים עם כמות רבה מדי (על פי כל קנה מידה אובייקטיבי), של תיקים הממתינים להכרעתם. מכאן שאחת מבעיותיה המרכזיות של מערכת בתי המשפט בישראל הינה ההתמודדות של חבריה עם עומס עבודה כבד בהשוואה למערכות משפט במדינות אחרות עולם. עומס זה גורם להארכת הליכי משפט, פגיעה בזכויות התובעים והנתבעים ופגיעה בתדמית בית המשפט.
לפיכך, הן ראשי המערכת והן הרשות המחוקקת מנסים להציע וליישם פתרונות שונים להפחתת עומס התיקים בבתי המשפט. מוסד הבוררות הינו מוסד משפטי המעוגן בחוק ומהווה אלטרנטיבה למערכת בתי המשפט. אחת מהתכליות המרכזיות של מוסד הבוררות הינה להוות דרך חלופית לפתרון מחלוקות משפטיות בין צדדים, ובכך מוסד זה מסייע להפחתת העומס שבו נמצאת מערכת בתי המשפט בישראל. יתרונו של מוסד הבוררות, מעבר להקלת העומס, הוא בהליך המשפטי המהיר יותר באופן משמעותי מהליך בבית משפט, הליך שהמחוקק קבע מראש את הכלל לגביו כי אורכו של ההליך יהיה עד
3 חודשים מיום התחלת הדיון או לכל המאוחר עד 6 חודשים מיום זה, זאת במידה שהבורר החליט להאריך את הדיונים. עדות לכך שהתפתחות מוסד הבוררות בישראל, אכן מגשימה בפועל את התכלית של ייעול וקיצור ההליכים המשפטיים והפחתת העומס על מערכת בתי המשפט בישראל, ניתן למצוא בהצעת החוק שמקדם שר המשפטים נאמן. במרכזה של הצעה זו, כינון הליך של בוררות חובה בתיקים אזרחיים אשר הוגשו לבית המשפט השלום (כאשר סכום התביעה הינו מתחת ל2.5 מיליון שקלים). על פי ההצעה, נשיא בית משפט השלום או סגנו יהיו מוסמכים להעביר תביעות אלו להליך בוררות ללא תלות בהסכמה ו/או רצון בעלי הדין. אמנם הצעת חוק זו זכתה לביקורת רבה לרבות של נשיא בית המשפט העליון, ומבלי להיכנס לעובי הקורה של הויכוח המהותי בדבר הנזק אל מול התועלת שבהצעת החוק, אבקש רק לציין שהעובדה שגובשה הצעה מרחיקת לכת זו, מהווה סממן לעוצמת הבעיה הקרויה "עומס רב על מערכת בתי המשפט", וכן יש בה כדי ללמדנו כי מוסד הבוררות כבר במתכונתו הנוכחית מצמצם בצורה נאותה וראויה את ממדי הבעיה, ועל כן משרד המשפטים מבקש להרחיב את השימוש בהליך הבוררות.
הליך הבוררות מספק לצדדים הפונים אליו לפתרון המחלוקת יותר שליטה בהשוואה להליך המשפטי הרגיל. ראשית כל, משום שלצדדים ישנה הסמכות להחליט מי יהיה הבורר וכן הסמכות להחליט בדבר אופן ההתדיינות (למשל, אופן חקירת עדים והראיות שיובאו בפני הבורר). במקביל, מוטלת חובה על הבורר להיות אובייקטיבי ומוסכם על שני הצדדים. במקרה שאין הסכמה כזו בית המשפט רשאי, לפי בקשה של אחד הצדדים, למנות אדם שיראה לנכון לתפקיד הבורר. אחד ההיבטים המעניינים והמורכבים (ויש שיטענו גם הבעייתיים) של מוסד הבוררות הוא מתן של סעדים זמניים על ידי הבורר, כחלק אינטגראלי מניהול הליך הבוררות. הבעייתיות הטמונה בסוגיה זו נובעת מהעמימות הקיימת בפרשנות החוק לסמכותו של הבורר למתן סעדים זמניים. הקונפליקט העיקרי בסוגיה שדלעיל בה אעסוק במסגרת עבודת מחקר זו, נובע מכך שמצד אחד המגמה הרווחת במשפט היא של הרחבת סמכויות הבורר, לאור היתרונות הטמונים בהליך זה (למשל מבחינת לוחות הזמנים ואופן ההתדיינות), ומצד שני הבורר אינו תמיד משפטן, ולפיכך לא תמיד יהיה זה נכון להעניק בידיו את כל הסמכויות המוקנות לבתי המשפט.
בעבודה זו אביא את הפרשנויות השונות לסעיפים לחוק הבוררות, כמו כן אחשוף בהרחבה את הטיעונים שבבסיס הגישות בעד ונגד מתן הסמכות להענקת סעד זמני לבורר, כפי שהן מתבטאות בפסיקה ובספרות המשפטית. לאחר שאסקור את כל הגישות, הנימוקים והטענות בעד ונגד הענקת סמכות למתן סעדים זמניים על ידי הבורר, אנסה לענות על שאלת המחקר בצורה מקיפה ואביע את מסקנותיי בנוגע למצב הרצוי. שאיפתי בעבודה זו היא להציג תמונה הוגנת וכוללת של אחת השאלות המרכזיות המעסיקות הן את האקדמיה והן את הפסיקה המשפטית בנוגע להליך הבוררות.