תוכן עניינים
יומן קריאה – 2-29
שלד המאמר -30-31
רשימת האמנים 32-35
רשימת היצירות 35-38
דיון השוואתי …39-42
ביבליוגרפיה -43
יומן קריאה "שפה", בתוך: "תימות של אמנות עכשווית, אמנות חזותית אחרי 1980 " (עמ' 161) ב 1996 המוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק,הציג תצוגה גדולה ששמה היה -דפוס חושב:ספרים על שלטי חוצות שהופיעו בין 1980-1995. בהליכה לאורך התצוגה,המבקרים ראו תצוגה דו ממידית גדולה של דפוס וגם הדפסות של יצירות אומנות רב ממידיות. בין עבודות האומנות, היו גם חולצות טריקו עם הדפסים של אמרות היוצרת היא ג'יני הולצר, שקיות קניה ועטיפות של דיסקים שעליהם היו סיסמאות ברברה קרוגר. הטקסטים הראו את הדעות הקדומות שבוודאי יפגוש בחור צעיר כאשר יגלה שהוא הומוסקסואל דוד וז'נרוביץ. היה לאוטוגרף שהיה בתוכו כל מיני צורות כתיבה ושמו היה "ההיסטוריה של חייה כתובה על הפנים שלה" מרגו המפרי פוסטר שבו האמן הכניס טקסטים שיתארו אותו בצורה של עבד נמלט גלן ליגון.
חתיכת טפט נייר שהראה דוגמא חוזרת של המילה איידס בצבעים עזים (General Idea). בין העבודות השונות בתערוכה "מחשבה מודפסת" מספר של עבודות שילוב דפוס(ליטוגרפיה) סרגרפיה וטקסט. מבקר שרואה את התערוכה היה יכול להגיע למסקנה שלשלב שפה באומנות נראית הוא דבר רגיל אצל האמנים העכשוויים שעובדים עם כל מיני פורמטים של דפוס. יותר מכך, בהסתכלות רחבה יותר על אומנות מאז 1980 התגלה שלשון נכנסה לעיתים קרובות מאוד ביצירות אומנות כמעט בכל מדיום שאפשר לתאר.
בפרק הזה אנחנו נסתכל בתופעה הזו וננסה להבהיר איך, מדוע ומתי אמנים שמציגים עבודות חזותיות שונים וננסה להבהיר איך,מדוע ומתי אמנים שמציגים עבודות חזותיות שונים לעיתים קרובות פונים להשתמש בשפה, כתובה וגם מדוברת. הפרק הזה יתמקד על שפה באומנות יותר מאשר שפה על האומנות. את שתי הנקודות אי אפשר לחלק באופן מוחלט אפילו אם בהרבה פעמים מתכוונים לדיאגראמות ואילוסטרציה. היסטוריונים של האומנות ומבקרים נשענים על השפה כדי לציין ולהסביר עבודות של אומנות חזותית. גאווין ג'נטיס ( Gavin Jantjes ) טוען "שמאז האומנות הוכרה ביותר כדיס פלינה אוטונומית, הדילמה שלה הייתה השיחה על מה שנראה". קבלת הפנים של המבקרים לכל האמנויות נשקלת בקריאת הניתוח שלהם במילים . הפופולאריות הנוכחית שלה השפה כנושא ביצירות חזותיים (וכפרוש לגילוי נושאים אחרים) נקבע בחלק הראשון מההשפעה של תיאוריות המדגישות את איך יכולה המשמעות התרבותית להיות משא ומתן בתוך השפה ובתוך מערכות סמליות אחרות.
במחצית השנייה של המאה עשרים התייחסו ליצירות האמנותיות החזותיות מעין "טקסטים" כדי להיבחן על סתירות פנימיות,משמעיות נסתרות,ואידיאולוגיות חבויות.
בשנת 1980 ולעיתים קרובות אמנות חזותית התחילה להגיב בעזרת התיאוריות הפילוסופיות והלשונית על איך השפה עובדת. האסטרטגיות האמנותיות של 1990 ועד היום, התרחקו במקצת מן המעורבות הישירה של התיאוריה. למרות זאת , שפה ממשיכה להיות נושא פופולארי בעל עוצמה חיונית. אנחנו נתחיל את החיפוש על הנושא של השפה על ידי הסתכלות עמוקה להיסטוריה של אומנות ומילים.
מילים עם אומנות : היסטוריה שפה מופיעה בשני מצבים מרכזיים: מדוברת וכתובה. השפה הכתובה כוללת קשר ברור באומנות החזותית כי שניהם באופן מסורתי ובכדי שיהיו נתפסות ,צריכים שיהיו תלויים בעיקר בחוש הראות.
החוקרים לא יודעים להצביע טוב איפה ומתי התחיל מקור הכתיבה,אבל אנחנו יודעים שהשפה שאנחנו יודעים אותה היום קדמה התפתחות האנושית על ידי מערכות רבות של התקשורת הסימבולית באמצעות כלים מוחשיים (כגון קשרים בחבלים). אנחנו יודעים שהאבות ההיסטוריים עשו תמונות ופיקטוגרף,ייצוגים מופשטים עם משמעיות קונבנציונליות.(דוגמא עכשווית על כך היא הצללית של דמות בחצאית שעומדת על דלת…