לשון, תרבות וחברה – סיכום קורס כפר גלובלי – העולם עובר תהליך של האחדה, במסגרתו אנו עדים להשתלטותה של השפה האנגלית, שלמעשה הפכה ל:
לינגווה פרנקה: שפה משותפת שמלכדת גורמים שונים.
רוב השפות בעולם המערבי מושפעות מתהליכי הגלובליזציה. כתוצאה מכך אנחנו (ואולי גם מדינות אחרות) מתבטלים במידת מה מבחינת השפה. העברית מתפקדת היום בישראל כשפה שלמה, עשירה ומגוונת. השפה העברית הייתה כלי מגשר בין היהודים שחיים בארץ לבין יהודי התפוצות.
ההבדלים בין דיבור לכתב:
דיבור: דיבור ספונטאני, יום יומי, אישי, בין מכרים. בדיבור אין חשיבה כי הוא נעשה ב"שלוף".
כתב: לא כתב של sms, ולא כתב של פתק, אלא כתב כמו עבודה סמינריונית. יותר רשמי ומכוון.
בשפת הדיבור היום יומי יש המון שינויים. אנחנו בולעים עיצורים, הגייה לא נכונה, קיצורים. הדיבור משפיע על הכתב.
(לדוגמא: אומרים יומולדת וכותבים יום הולדת).
בנוסף, יש תופעה של "גרירות": גוררים מילה באותו מבנה. (סחר מכר, קרוע ובלוע).
הגישה הפוסטמודרנית ייחסה חשיבות רבה לשפה הכתובה ובעיקר לספרות קנונית (תנ"ך). הגישה הזו הניחה ששפה כתובה היא טהורה יותר ונכונה יותר מכל הצורות האחרות, וששפת הדיבור היא מעין שגיאה, שמוה זניח.
התחומים המקובלים בחקר הלשונות דקדוק: תורת ההגה, הצורות, תחביר.
סמנטיקה: חקר משמעים ותכנים.
חקר השיח: מבעים שגדולים מהמשפט, יחידות שיח.
סוציולינגויסטיקה: השפה כמשקפת את החברה על ערכיה ותרבותה.
פסיכולינגוויסטיקה: הקשר בין הלשון לבין החשיבה.
ישנן 2 גישות לחקר השפה:
הגישה הפוסקנית (טרום מודרנית) הגישה התיאורית (מודרנית) ייחוס חשיבות רבה לשפה הכתובה ובעיקר לטקסט קנוני תפקידו של מדע ושל השפה לתאר תופעות ולמצוא בהן דפוסים, חוקיות ושיטתיות הדיבור בגדר שגיאה הדיבור הוא חלק מהמציאות חוקי הלשון נועדו להדריך את המשתמשים בשפה עוסקת במצוי ולא ברצוי הבלשנים, בעלי תפקידים פורמאליים בתחום, הם המוסמכים לקבוע מה נכון ומה לא נכון.
מתארת מצב כהוויתו ולא שופטת נכון או לא נכון הסתמכות על נורמות לשוניות הלקוחות ממצב היסטורי מסוים ומשמשות מודל לחיקוי.
מתארת את מה שקיים ברגע מסוים ולא מתעסקת בעבר הגישה התיאורית טוענת שמה שקורה לשפה זה לא קלקול, כי שפה מטבעה להשתנות. מדובר בשינויים נורמאלים שקורים בכל שפה, וצריך לתת לה את הכבוד והמקום שלה ולא לפסול אותה. התפיסה של התיאורית לעומת הפוסקנית באה לידי ביטוי באופן בולט במילונים בעיקר החדשים.
גישות נוספות לחקר השפה (בנוסף לתיאורית ופוסקנית):
גישה סינכרונית גישה דיאכרונית סין = עם, יחד עם דיאַ = דרך כרונוס = סמנים.
כרונוס = זמנים זוהי גישה שבודקת תוך כדי גישה שבודקת לאורך תקופה הגישה הדיאכרונית:
מבקשת לראות שינויים שחלו בשפה על רקע תופעות חברתיות – תרבותיות לאורך היסטוריה, במהלכה. גישה זו רוצה לבחון גלגולים שונים שחלו על מילים מסוימות או מבעים מסוימים לאור שינויים חברתיים – תרבותיים וכו'. (המילה דוֹד בשיר השירים = אהוב. היום = קרוב משפחה).
הגישה הסינכרונית:
עוסקת במחקר שפה בנקודת זמן כלשהי בהיסטוריה, ומעוניינת לבחון קשרים שונים של אותו עניין לשוני בתקופה מסוימת לאור הקשר של תופעה מסוימת עם תופעות אחרות. מחקרים סינכרוניים עוסקים בקיומן של תופעות במערכת לשונית אחת בתקופה אחת. (השפעת הלעז על העברית). באופן כללי ניתן לומר שכל דבר במדע שנוגע לצד הסטטי – העומד הוא סינכרוני, וכל דבר שעוסק בהתפתחות – התהוות הוא דיאכרוני.
הצלב של דסוססיר – אבי הבלשנות המודרנית תקופת המקרא תקופת לשון חז"ל תקופת ימי הביניים תקופת העברית החדשה לרוחב – סינכרוני לאורך – דיאכרוני כאשר מסתכלים על השפה העברית רואים שחלו בה שינויים  רבים. אחד השינויים מבחינה דיאכרונית הוא תוספת וגריעה. תוספת: יכולות להתווסף מילים ולהתווסף משמעויות (מיסרון = מילה חדשה בעברית לsms). גריעה: לקחת מילה ולהמיר אותה כך שתיווצר משמעות אחרת.
לאורך ההיסטוריה ובעיקר בשנים האחרונות נוצר מצב של מילים ששינו את המשמעות שלהם או הוסיפו משמעות חדשה למשמעות הבסיסית שהייתה להם. שינויים אלה הדרגתיים ודי טבעיים.
לתופעה זו של תוספת משמעים לצד משמעים קיימים, או דחיקה של משמעות קיימת ע"י משמעות חדשה קוראים:
גלישת משמע / גלישה סמנטית / מעתק סמנטי.
התוצאה היא מילים פוליסמיות = רב משמעיות.
  הגורמים שלאורם חלה גלישת משמע – מעבר של החברה מדת לחילון. (למשל:
קורבן. בעבר = הקרבת קורבן לאלוהים, היום = קורבן מיני).
– מעבר הקשור לשינויים טכנולוגיים בחברה. (למשל: מנורה. בעבר = פתילה, היום = מנורה).
– מעבר הקשור לשינויים תרבותיים פוליטיים. (למשל: התנחלות. בעבר = נחלה, היום = התיישבות).
(במילון אבן שושן מילים פוליסמיות מסומנות במספרים: 1,2,3. זה שהן פוליסמיות זה אומר שהן עברו גלישת משמע).
יש לשים לב למילים שנראות כמו מילים פוליסמיות אבל הן לא. הכוונה היא למילים הומונמיות.
במקרה הזה אין התווספות של משמעויות, אלא מצב  מקרי בלבד שמסיבות שונות משמעויות שונות התלכדו לאותה מילה. (למשל: חילל. משמעות = מהמילה חליל, משמעות = הפר דבר קדוש).
ציוני דרך בתחייתה של העברית בתקופת חז"ל השפה הושפעה משפות אחרות. (ארמית, לטינית, וכו'). בתקופת ימי הביניים לא דיברו עברית …