ממ"ן 11
שאלה 1
שאלה – כיצד יערך מחקר בגישה המגוננת על הצפייה של הילדים בחדשות בטלוויזיה ובמה יתמקד החוקר המזוהה עם גישה זו.
א.      הגישה המגוננת, מאמצת באופן מלא את המודל של פיאז'ה ואיתו את התפיסה שילדים מתפתחים באופן כרונולוגי, הפרמטר המרכזי בהתפתחות הינו הגיל. לכן הילדים הינם קהל קל להשפעה, נאיבי, פגיע, מאמינים לכל והם בעצם מוגבלים ביכולת ההבנה שלהם. מהצד השני יש את הטלוויזיה והיא מציעה לילדים הרבה תכנים, תמונות, מצבים שהם לא יכולים להבין ולהכיל אותם ולא יכולים להתמודד איתם. הטלוויזיה הינה נגישה, ויזואלית וקיימת באופן פיזי בחיי הילדים.
במפגש בין טלוויזיה לילד, הילד נקלע לסיטואציה שהוא לא יכול לעמוד בה. ההנחה שלכל תוכן יש את ההבנה הנכונה ויש דרך להבין את התוכן. מכאן המושג "אובדן הילדות" ע"פ טענתו של החוקר פוסטמן. נוצר מצב לא טבעי ובו הילד כמבוגר וזה לא באמת נכון. היום ילד בן 6 חושב שיודע הכל וזה לא נכון. פוסטמן טוען כי זוהי קפיצה לא טבעית ולא טובה. מתוך התפיסה הזו הטענה היא שטלוויזיה הינה רעה ושלילית ותפקידם של המבוגרים הוא לגונן על הילדים, לפקח ולסנן, לעזור להבדיל בין מציאות לנצפה, תפקיד ההורים הינו המפקחים החברתיים. מחקר ע"פ הגישה המגוננת מנסה למדוד את ההבנה, כמה ילד מצליח להבין את מה שמשודר לו ע"פ מדדים שונים. הגישה המגוננת הינה אמריקאית ברובה והיא גישה מאוד ותיקה.
המחקר ע"פ גישה מגוננת ישאב חלק מן השאלות מתיאורית ההתפתחות הקוגניטיבית וימדוד את רמת ההבנה על פי סקאלה מוכנה מראש.
חוקר מהגישה המגוננת אשר יבצע מחקר בצפייה בחדשות ע"י הילדים יבצע מחקר מטעם, מחקרי שדה או מחקרים בתנאי מעבדה, הוא יפנה את שאלותיו כלפי ההורים ויבנה את טענותיו ע"פ נקודת מבטם של ההורים ולא הילדים עצמם. החוקר ינסה למדוד את רמת ההבנה של הילדים. היות ותוכנית החדשות הינה תוכנית מציאותית ולא סרט בדיוני ומצד שני הסכמה אשר נבנתה אצל הילד, תלויה בגילו, רמת ההבנה של הילד את המציאות שהוא רואה תיצמד לגיל של הילד.
–
שאלה 2
א.      שאלה – מה היא תשומת לב מגיבה ומה היא תשומת לב פעילה?
ב.      שאלה – כיצד קשורות תשומת לב מגיבה ופעילה להבנתם של הילדים את הטקסטים הטלווזיוניים?
ג.       שאלה – במה קשור תהליך ההבנה של ילדים את תכני הטלוויזיה במאמר "מצורות טלוויזיוניות לסכמות של סוגות" לגישת ההתפתחות הקוגניטיבית?
שאלה 3
א.      היגד ראשון – במרכז הגישה הפרשנית עומדת ההנחה כי הטלוויזיה משפיעה רק לטובה על ילדים.
ב.      היגד שני – המשפחה היא גורם חשוב באופן ההתייחסות של הילדים לטלוויזיה.
ג.       היגד שלישי – אי אפשר להאיץ באופן משמעותי את תהליך רכישת המיומנויות תלויות גיל (יחידה 2).