1 . בשלב א', שלב שתואר כשלב 'תקשורת ככל יכולה' בשלב זה יוחסה לתקשורת ההמונים השפעה כל יכולה, כשמו של השלב, אין הגבלה להשפעה על הנמענים. כוחה של התקשורת מתואר ככוח רב וחוזקה רבה מאוד, כמו 'תיאורית המזרק', אשר מדמה את התקשורת למשהו שחודר פנימה לתוך הגוף, שנמענים לא יכולים להתנגד ולעמוד בפניה וכי לנמענים אין ברירה אלא להגיב בהתאם, בדיוק כפי שמוחדר חומר לגופנו באמצעות מזרק ואיננו יכולים להתנגד לחומר שמוחדר אלינו, כך זה מסמל כי יוחס כוח רב לתקשורת שאיננו יכולים להתנגד לה, זוהי השפעה בטוחה. הקהל מתואר כסביל ואחיד, אשר מושפע רבות מהתקשורת ומקבל את המסר באופן ישיר ומושפע ממנו רבות. התוכן מועבר ישירות מהמוען לנמען בדיוק בהתאם למה שרצה המוען להשיג, וכי הוא אכן משיג. הקהל הוא סביל, אין לו יכולת להתנגד לעוצמת התקשורת וזו מתוארת כמשפיעה עליו רבות.
המודלים והתיאוריות שבהן השפעת התקשורת והקהל תוארו –
2. תיאורית 'קביעת סדר היום' – הציבור לומד על החשיבות שמיוחסת לאותם נושאים, בעקבות ההדגשים שהתקשורת נותנת לאותו נושא.
חשיבות מועטה או חשיבות רבה – מתוך שלל אירועים רבים, ארגוני התקשורת בוחרים אירועים מסוימים ומעלים אותם לבמה התקשורתית, מבליטים אותם לציבור, ובכך מראים לציבור למה צריכה להיות תשומת הלב הציבורית, על מה אנו צריכים לחשוב. הסימון נעשה על ידי :
מיקום והזמן שמוקצבים לנושא במהדורת החדשות (נושאים שפותחים את המהדורה הם חשובים מאוד למשל), גודל הידיעה ומיקומה בעיתון (מה שמופיע בעמוד הראשי או גודל הכתבה מושך את תשומת ליבנו ובולט), שימוש בצבעים בולטים ובכך התקשורת משדרת שאלו הנושאים החשובים, אלו הנושאים שעומדים בקטגורית סדר היום. אין זה מדבר על מה הנמענים צריכים לחשוב, אלא על מה הם צריכים לחשוב-