סיכומים האוניבסיטה הפתוחה
יחידה
1 – מושגי יסוד שלבים במחקר :
1.      שלב ראשון הוא השלב בו החוקר מחליט איזה נושא מעניין אותו.
2.      שלב שני – סקירה ספרותית, הוא לקרוא על הנושא (בספרייה, באינטרנט) – עושים את השלב הזה על מנת לבדוק שלא עשו מחקר על הנושא הזה קודם לכן.
מתוך הסקירה הספרותית מוצאים את התיאוריות המרכזיות בתחום.
תיאוריה– אוסף של חוקים או טענות כלליות הבאות לתאר, להסביר ולנבא איזושהי תופעה. מתוך התיאוריה גוזרים את השערת המחקר – לוקחים את התיאוריה הרחבה ומתמקדים במשהו ספציפי. למשל: אם התיאוריה היא על שימוש בסמים אז השערה היא "ככל שאדם יותר חרד כך הוא ישתמש יותר בסמים".
השערה– מקשרת בין 2 משתנים. בדוגמת הסמים : משתנה 1 – חרדה, משתנה 2 – הסיכוי להשתמש בסמים.
משתנה– איזשהו מאפיין או פרמטר או היבט שיכול לקבל ערכים שונים.
קבוע– ערך של משתנה. לדוגמא : צבע עיניים ירוק. צבע עיניים – משתנה, ירוק – קבוע.
את המשתנים מחלקים ל-2 סוגים :
1.      מב"ת– משתנה בלתי תלוי. הוא המסביר, הסיבה, הגורם למשתנה התלוי.
2.      מ"ת– משתנה תלוי. תוצאה, הוא מה שנגרם כתוצאה מהמב"ת. בדוגמת הסמים : מידת החרדה היא המב"ת, כי היא זו שגורמת לשימוש בסמים – המשתנה התלוי.
השערה צריכה להיות השערה מדעית או הסבר מדעי. הסבר מדעי הוא השערה שעומדת ב-2 קריטריונים :
1.      בחינות / אמפיריות – ניתן למדוד או לכמת את המשתנים, ניתן לבדוק את השערת המחקר – למדוד את המשתנים ולבחון את הקשר ביניהם, וניתן להפריך את השערת המחקר.
למשל : "ככל שיותר חם כך יותר מזיעים" מב"ת– מידת החום , מ"ת– מידת ההזעה (מידת החום גורמת להזעה) ניתן למדוד את מידת החום וניתן למדוד את מידת ההזעה, בנוסף ניתן להפריך את ההשערה – ולכן היא עומדת בקריטריון הבחינות.
2.      רלוונטיות – דרישת הרלוונטיות דורשת שההשערה תקשר בין משתנים ולא בין קבועים. ניתן יהיה לנבא מתוך ערכי המב"ת את ערכי המשתנה התלוי ותהיה יכולת למדוד קשר סטטיסטי בין המשתנים.
למשל : "ככל שלאדם יש יותר מוטיבציה כך הוא יצליח יותר בלימודים" מב"ת– מידת מוטיבציה ,  מ"ת– מידת הצלחה בלימודים ההשערה מקשרת בין 2 משתנים, במילים אחרות, אפשר לנבא מתוך מידת המוטיבציה את מידת ההצלחה.
בדוגמאות בהן יש קבוע (למשל "אנשים שמעשנים הרבה, סיכויים ללקות בהתקפי לב עולים" – זוהי דוגמא למב"ת שהוא קבוע – אנשים שמעשנים הרבה, זהו ערך), אפשר לתקן את חוסר הרלוונטיות בכך שלוקחים את הקבוע והופכים אותו למשתנה.
למשל בדוגמת העישון , לוקחים את הקבוע "אנשים שמעשנים הרבה" והופכים אותו ל"ככל שמעשנים יותר". בפעולה זו הופכים את ההשערה לרלוונטית.
משתנים מופשטים (תיאורטיים)– למשל : מוטיבציה, לחץ, חרדה, כעס,… ניתן לתת להם הגדרה נומינלית ע"י משתנים נוספים, כלומר, אפשר להגדיר ברמה התיאורטית ע"י משתנים תיאורטיים נוספים.
דוגמא : מוטיבציה – מידת ההנאה הפנימית שחש אדם לבצע פעולה.
את המשתנים האלה לא ניתן לראות בכלים פיזיים ולכן יש להגדיר אותם בצורה אופציונאלית. הגדרה אופציונאלית– הגדרה שמסבירה כיצד למדוד או לתפעל את המשתנה.
לדוגמא : חרדה אפשר למדוד באמצעות קצב פעימות הלב, מוטיבציה אפשר למדוד באמצעות שאלון מוטיבציה.
– הגדרה אופציונאלית נמדדת – ציון בשאלון למשל. כאשר ההגדרה האופציונאלית נמדדת, מערך המחקר מתאמי.
– הגדרה אופציונאלית ניסויית – מצב שבו מתפעלים/ יוצרים/ עורכים מניפולציה לערכי המב"ת. במקרה זה, מערך המחקר ניסויי.
משתנה תיאורטי יכול לקבל כל מיני הגדרות אופציונאליות. כל הגדרה אופציונאלית תתפוס חלק אחר מהמשתנה. שילוב של הגדרות אופציונאליות תיתן תמונה טובה יותר של המשתנה התיאורטי – לשילוב זה קוראים אופרציונאליזם מרובה.
לסיכום :
הגדרה אופציונאלית מערך המחקר מסקנת המחקר נמדד מתאמי קשר ניסויית ניסויי קשר וסיבתיות רק במערך הניסויי יכול להיות קשר סיבתי. ישנם 3
תנאים לבדיקת השערה סיבתית :
1.      קשר סטטיסטי בין 2 המשתנים – חייב שיהיה קשר בין משתנים ולא בין קבועים, כלומר – עיקרון הרלוונטיות.
2.      ביסוס סדר הזמנים – חייב שהמב"ת יתרחש לפני המשתנה התלוי.
3.      הפרכת הסברים חלופיים.
תיאור סכמטי של קשרים בין משתנים
1 .      קשר ישיר : A גורם ל-B
2 .      קשר הופכי : B גורם ל-A
3 .      קשר מתווך : A גורם ל-C שגורם ל-B (כלומר, אם C לא מתקיים, הקשר בין A ל-B לא מתקיים).
4.      הקשר המזויף : C גורם ל-A וגם C גורם ל-B ואז ניתן להסיק גם על קשר בין A ל-B 5.      קשר מותנה : A גורם ל-B בתנאי ש-C ·        
2 אבחנות בין קשר מתווך לקשר מותנה :
בקשר מתווך A גורם ל-C , ו-C גורם ל-B בקשר מותנה אין קשר סיבתי בין A ל-C לגבי סדר הזמנים – בקשר מתווך יש רצף זמנים, קודם A ואז C ורק אז B בקשר המותנה יש קודם כל את C ואז מתקיים הקשר בין A ל-B יחידה
2 – דגימה כשרוצים לבצע מחקר מתעניינים באוכלוסייה מסוימת. אוכלוסיית מחקר – קבוצה של אנשים (או פריטים) בהם מתעניין החוקר ועליהם הוא רוצה להסיק מסקנות.
הבעיה היא שהאוכלוסייה גדולה מידי כדי לדגום אותה ולכן בוחרים מדגם.
מדגם– קבוצה קטנה של אנשים שאם היא נדגמת היטב אפשר להסיק ממנה לכלל האוכלוסייה.
מסגרת הדגימה– שלב ביניים בין האוכלוסייה למדגם. למעשה, רשימה של כלל האנשים הנכללים באוכלוסייה. איך יוצרים מדגם ?
1.      דגימה מייצגת – דגימה מקרית/ הסתברותית, לכל אחד מהפריטים באוכלוסייה יש הסתברות ידועה להיכלל במדגם. לשום פרט אין סיכוי ודאי להיכלל במדגם ושום פרט אינו יוצא מכלל סיכוי להיבחר למדגם.
למשל אם יש 1000 אנשים, לכל אחד מהם יש סיכוי של 1/1000 להיכלל במדגם ואין מישהו שיודעים שהוא יהיה בוודאות או לא יהיה כלל.
2.      דגימה לא הסתברותית – כאשר אחד מ-3 התנאים של דגימה הסתברותית לא מתקיים. למשל אם למישהו יש סיכוי ודאי להיכלל במדגם.
4
שיטות לדגימה מקרית/ הסתברותית
1 .      דגימה מקרית פשוטה – בשלב הראשון מתחילים מלמספר את מסגרת הדגימה. לאחר  מכן מחליטים מה גודל המדגם הרצוי (אם לוקחים תכונה עם שונות קטנה, כלומר – הומוגנית, מספיק מדגם קטן של אנשים. לעומת זאת עבור תכונה הטרוגנית, צריך לקחת מדגם גדול יחסית). בשלב האחרון שולפים אקראית את מספר הפריטים הרצויים.
2.      דגימה מקרית שיטתית – בשלב הראשון ממספרים את מסגרת הדגימה, לאחר מכן מחליטים מה גודל המדגם הרצוי. בשלב השלישי מחשבים את יחס הדגימה – יחס בין מסגרת הדגימה לגודל המדגם. אחרי שחישבנו את יחס הדגימה מחלקים את מסגרת הדגימה לקבוצות בגודל יחס הדגימה, נוצרות לנו מספר קבוצות כמספר גודל המדגם הרצוי. בוחרים באופן מקרי אדם אחד מתוך הקבוצה הראשונה, ולאחר מכן נמשיך לקפוץ בקפיצות בגודל יחס הדגימה-