הסגולה הטובה – מושג מפתח בתורה המוסרית שהגה אריסטו. תפקידו לציין תכונות אופי המבטאות ומעידות על בחירה ממושכת בדרך האמצע. כלומר, תכונת אופי המעידה על התנהגות ממושכת שהופעל בה שיקול דעת נבון. האדם הטוב, לפי אריסטו, הוא זה הדואג להפעיל את כושר מחשבתו בעת הבחירה בדרכי פעולה. במילים אחרות, האדם הטוב הוא זה היודע להשתמש כהלכה בעיקרון המידה האמצעית, ככלל המדריך את שיקול דעתו בבחירה במעשיו . החשיבות הרבה שמעניק אריסטו לכושר המחשבה, מקורה בתפישה כי כושר המחשבה הוא הכושר הנעלה והמשוכלל ביותר של הנפש, המבדיל את האדם מיתר בעלי חיים. הפעלת כושר המחשבה, פירושה מימוש פועלו המיוחד של האדם, ומימוש זה, הוא שאחראי לתחושה של אושר.
תבונה מעשית – אריסטו מבחין בין שני סוגים של פעילות מחשבתית תבונית: תבונה מעשית וחכמה עיונית. החכמה העיונית היא תכלית לשם עצמה, ואילו התבונה המעשית היא אמצעי להשגת התנאים שיאפשרו לבעל התבונה לעסוק בעיון בפרט, ולחיות חיים (בקרב בעלי תבונה או הטבע עצמו) בכלל. הווה אומר, התבונה המעשית היא הכוח המדריך את שיקול דעתו של אדם בעת בה ניצב בפני בחירה, והיא זו המורה לו כיצד עליו לנהוג בכל מצב ומצב שהוא.
היא זו המורה, לבקש מחילה