התיאטרון הישראלי קונפליקטים ותהליכי שינוי ממן 12
שאלה 1א' העיסוק בעימות שבין החילוני לדתי בתרבות הישראלית הוא דוגמה מובהקת למעורבותו הפעילה של התיאטרון הישראלי במציאות ובתהליך השתנותו של "הדימוי העצמי הקיבוצי" של קבוצה חשובה בחברה הישראלית. הסטריאוטיפ בתיאטרון הוא ביטוי להתייחסות סטריאוטיפית של החילוניים אל הדתיים ובמיוחד אל החרדים , מתאפיינים במאפיינים חיצוניים בולטים ברוב הדמויות, שפות שונות, ביטויים ממקורות לשון . השפעתו של התיאטרון הינו רב עוצמה ואפילו מבקרים רבים התייחסו בזעם לנושא. כמו מבקר הארץ שכתב:"כשישבתי בתיאטרון, שמעתי מישהו מתוך הקהל אומר שיש בזה קצת אנטישמיות-ואפשר שצדק במקצת אותו מישהו. טרטיף זה בעצם מחזה של מולייר. קומדיה . מולייר מחזאי צורפתי שחי במאה השבע עשרה. העלה קומדיות שונות ביניהן טרטיף, קומדיה ביקורתית נגד הממסד הדתי. טרטיף איש דת נוצרי, צבוע ומתחסד שמצליח לשטות באורגון איש עמיד , בורגני שהשיג הכל בחייו ועכשיו חסר לו קצת רוחניות ורוכש זאת דרך טרטיף. טרטיף נוכל ומנצל את אורגון אשר קונה את אמונו דרך הרוחניות .
טרטיף בדרכו הערמומית והנסתרת מצליח לרמות את אורגון עד אשר אשתו מעירה את תשומת ליבו ומחביאה אותו מתחת לשולחן בכדי שישמע את התחבולות וערמומיותו של טרטיף. היוצרים הישראלים בוחרים בטרטיף כדי לייצג את יחסי דת ומדינה על הבמה על מנת להציג את הסטריאוטיפ של היהודי הדתי בתיאטרון העברי ולהדגיש את זרותו , לחשוף אותו כמעמיד פנים.
העלילה התיאטרונית בה מוצבות דמויות אלה שואפת לחשוף את המסתתר מתחת למסיכה של מי שמשבש את מהלך החיים ולגלות את חולשותיו האנושיות. כך הדתי מוצג כמי שאינו יכול להתמודד עם הפיתוי המיני, המהווה מכשול בפני האידיאל הדתי. כשל הפיתוי מגלה את חולשת האיש הדתי ככל אדם ומציג את האיסורים אותם הוא מטיל על עצמו ועל אחרים כמנוגדים למהלך החיים הטבעי. הטקסט הוא אמצעי לפריקת תסכולים שהרי אותו אחר מנסה בכלים פוליטיים שונים לכפות את אמונותיו ומנהגיו על הצופים שבאולם. משום כך נמצא בסטריאוטיפ זה דוגמאות לשקרי, לנחות …