ממן 13
1 . קראו את המחזה קזבלן ואת פרק 3 בבעיה העדתית בתיאטרון הישראלי עמ' 77.
א. כיצד הסטראוטיפ מרוקו-סכין מעצב את דמותו של קזבלן במחזה?
הסטראוטיפ מרוקו סכין בכלל הוא סטריאוטיפ המציג את המזרחי המרוקני כפרא אלים בעל מזג חם, עצבני, תוקפן, פרימיטיבי, מיני ומסורתי כמו גם, גנב, שקרן ובקיצור בעל המון תכונות שליליות ובעיתיות הן במובן החברתי והן במובן ההתנהגותי. סטראוטיפ זה מעצב את דמותו של קזבלן ככזה מעצם היותו מרוקאי ומזרחי בעל תכונות שליליות.  יתרה מכך, קזבלן  אף מואשם בדקירה שלא ביצע כלל, דבר המעצימה את תפיסתו כמזרחי ומחזקת את הסטראוטיפ מרוקו סכין. תפיסתו זאת נבעה גם  בשל העובדה שהיה מסתובב עם סכין ולאו דווקא על מנת לפגוע במישהו. חשד הדקירה נופל על כתפיו  על אף היותו חבר לנשק ולוחם כתף אל כתף עם "חבריו" האשכנזיים", יוצאי ההגמוניה.  לוחם שלחם בגבורה והציל ממות את ג'וש, שנזנח לשולי החברה לאחר המלחמה.
דמותו של קזבלן היא די מציאותית  מחד אמיץ, מציל את חברו, שוקל לעבור לקיבוץ ומאידך, בעל הסטראוטיפ. התוקפן, המפחיד, המסוכן ובעל התכונות השליליות המשויכות למזרחי המכונה  המרוקאי סכין. כלומר גם אם יש "גיבור מזרחי" הרי הוא חייב להתאים לפטרונים קרי להגמוניה האחראית לאותו סטראוטיפ. חסרים ציטוטים להדגמת דבריך ב. מהי המשמעות החברתית של סיום המחזה?
סיום המחזה מגיע בשלושה ממדים. בממד הראשון השואל מי דקר את אברשה? ניתן לראות שלאורך כל המחזה אין רמזים ולא עדויות גם לא הקטנות ביותר שיצביעו על חפותו של קזבלן ממש עד סוף ההצגה בה מתגלה כי הדוקר אינו קזבלן אלא הסנדלר. כלומר, גם "עונג" הזיכוי הוא קצר ורגעי שמקשה על הצופה להשתחרר מהסטראוטיפ של קזבלן קרי מדמותו האלימה. יתרה מכך, הגילוי שהדוקר הוא בעצם הסנדלר המבוגר האשכנזי הכעיס חלק מהמבקרים על המחזאי שבחר להאשים את הסנדלר (המבוגר, האשכנזי). ובכלל על שבחר בג'אנר הבלשי. כל האמור מעצים את הקושי לקבל ולהכיר בחפותו של קזבלן המזרחי המרוקו סכין הפרימיטיבי האלים-