מבית לאומי למדינה שבדרך

תקציר העבודה

מבית לאומי למדינה בדרך – ממ"ן 11
שאלה 1. חלק א' פלשתינה (ארץ ישראל) נכבשה על ידי הבריטים בשנת 1917 במלחמת העולם הראשונה ובתוך כך החל שלטון המנדט הבריטי על תושבי א"י. כל תושבי ארץ ישראל המנדטורית השתייכו השתייכו למסגרת מדינית אחת, אך מעשית באותה המסגרת הטריטוריאלית חייתה חברה דואלית שהורכבה משתי אוכלוסיות שונות שחיו זו לצד זו, החברה היהודית והחברה הערבית, ביניהן היה שוני רב שקיבל ביטוי הכמה הבטים:
תרבותי, חברתי, כלכלי, אקולוגי ופוליטי.
הפן התרבותי – שני האוכלוסיות האמינו בדתות שונות, הערבים החזיקו בדת האסלם והנצרות, והיהודים ביהדות, שני האוכלוסיות דיברו גם בשני שפות שונות, הערבים דיברו בשפה הערבית והיהודים בתחילה דברו מספר שפות, אך בעיקר דיברו אידיש, לדינו ועברית עד שאליעזר בן יהודה וחיים נחמן ביאליק לקחו על עצמם להעשיר ולהחיות את השפה העברית שחזרה להיות השפה הפורמלית של היהודים. רמת המודרניזציה והחינוך בשני האוכלוסיות היו שונות בתכלית. היהודים היו בעלי השכלה, ועודדו קידמה וחינוך בעל ערכים מערביים דמוקרטיים, ואילו הערבים השתייכו לתרבות הערבית האסייתית שהייתה מזוהה עם העולם הישן (פטריארכלי).
הפן החברתי – היה הבדל במערכת הריבודית. בא"י התקיימו שני סולמות ריבוד נפרדים לחברה היהודית ולחברה הערבית. במקום ליצור מבנה ריבודי אחד בו השכבה הגבוהה של האוכלוסייה תהיה בראש הפירמידה והשכבה הנמוכה תהיה בתחתיתה, התקיימו בארץ ישראל שתי מערכות ריבוד נפרדות (יהודית וערבית). מערכת ריבודית אחת ליד השנייה ולא מבנה ריבודי של אחד מעל השני.
הפן הכלכלי – בא"י המנדטורית התקיימו שני משקים נפרדים, משק יהודי ומשק ערבי. המשק הערבי היה מבוסס על חקלאות אגררית בעוד שהמשק היהודי היה מבוסס על חקלאות מתקדמת יותר עם –
לסיכום – בא"י המנדטורית התקיימה ללא כל ספק חברה דואלית בעלת הבדלים ברורים בין החברה היהודית לחברה הערבית בכל תחומי החיים.
שאלה 1. חלק ב' תהליך ההיפרדות בין היהודים לערבים החל עם ראשית ההתיישבות היהודית בא"י בשנות השמונים של המאה ה-19. היישוב היהודי התבדל משכניו הערבים לא רק בגלל השוני הרב בין שתי החברות, אלא, הפעילות המכוונת של התנועה הציונית תרמה ליצירת ההפרדה בין שתי החברות. הגידול הדמוגרפי, ההתיישבותי, המשקי והפוליטי ביישוב היהודי עודד את שאיפתם של היהודים להיבדל מהערבים ולקבל אוטונומיה בכל תחומי החיים. שאיפה זו זכתה לתמיכה מהבריטים, ועובדה זו חיזקה והגבירה את ההצלחה ביצירת הבידול והרחבת הפערים שבין החברה היהודית לערבית.
בשלב הראשון החלה ההתבדלות …
שאלה 1. חלק ג' משנת 1920 ואילך התכנסו מספר קונגרסים ערביים בהם בלטה התנגדות למפעל ההתיישבותי של היהודים בא"י. הצעה בריטית שהוצעה ב-1923 להקים סוכנות ערבית שתהיה בעלת סמכויות מקבילות להנהלה הציונית בירושלים, אך זו נדחתה ע"י הערבים. הפעילות הפוליטית לגיוס הרחוב הערבי לפעולה נגד היישוב היהודי נועדה ליצור חיץ בין שתי האוכלוסיות. תרומתם של הערבים ליצירת ההיפרדות התמקדה בעיקר מבחינה פוליטית לאומית ומבחינה כלכלית.
הפן הלאומי פוליטי – הפעילות הפוליטית הערבית הייתה מרוכזת בידי אליטה מצומצמת ולא התבססה על השתתפות עממית ממוסדת. הפעילות הפוליטית של האליטה עשתה ניסיונות לגייס את הרחוב הערבי לפעולות נגד היישוב היהודי. בשנים …
שאלה 2. חלק א' המבנה הפוליטי של החברה היהודית בא"י בתקופת המנדט עיצב את מסכת היחסים בין היהודים, הערבים והבריטים. בא"י המנדטורית הייתה מגמה של היפרדות הן מהצד הערבי והן מהצד היהודי בכל תחומי החיים, עיקר הקשר בין החברה היהודית לערבית היה במישור הפוליטי. קשר זה התקיים בחלקו בתיווך המנדט הבריטי ולבש אופי אלים של תחרות ומאבק. מראשית תקופת המנדט הקימו היהודים מוסדות פוליטיים מקומיים וכלל ארציים מתוך חתירה לעצמאות ואוטונומיה יהודית. היישוב היהודי ראה עצמו כישות נפרדת ועשה הכול ע"מ לממש תפיסה זו.
ממשלת המנדט עודדה באופן עקיף את שאיפת היהודים לאוטונומיה בדמות הכרה באנגלית, ערבית ועברית כשפות רשמיות של א"י. הכרה זו נתנה אישור רשמי לריבוי שפות ועודדה הקמת מערכות חינוך נפרדות שכל אחת עודדה את הערכים הלאומים שלה. כ"כ היות שממשלת המנדט הקימה מרכז …
שאלה 2. חלק ב' ניתן לראות בבירור כי המערכת הפוליטית כלכלית בא"י הייתה אחראית לעיצוב מערכת היחסים בין היהודים הערבים והבריטים, וכי פעילותה של החברה האחת השפיעה על החברה האחרת זו בעיני זו וכל אחת מהן מול השלטון הבריטי. ניתן גם לראות שהפעילות הפוליטית היהודית הענפה הושתתה עפ"י אמות מידה מערביות מתקדמות, מוסדותיה "הסוכנות היהודית" ו"כנסת ישראל" קיבלו מעמד רשמי ומשפטי והוכרו ע"י ממשלת המנדט וחבר …
שאלה 3.
דמותו של היישוב היהודי ערב תקופת המנדט, מתייחס לשנים 1982-1917 שבהן היה נתון היישוב למרותו של השלטון העות'מאני. באותה התקופה א"י הייתה פרובינציה שכוחה, שהשלטון העות'מאני מחד גיסא העריץ ומאידך גיסא היה די אדיש באשר לגורל נתיניו והיה עוין את ההתיישבות היהודית, ובמיוחד כלפי התיישבות שהייתה בעלת אופי ציוני. בתקופה זו עלו לארץ יהודים …