דיני תקשורת במדינת ישראל - חובה
מוסד לימוד | האוניברסיטה הפתוחה |
סוג העבודה | ממ"ן |
מספר ממ"ן | 14 |
מקצוע | תקשורת |
קורס | דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית בישראל |
מילות מפתח | דיני תקשורת, הזכות לאנונימיות, הממונה על המחוז, הצנזור, ועדת השלושה, חובה, חוק העונשין, חיסיון מקורות, חיסיון עיתונאי, ממ"ן מנהל עסקים, מקור ראשון, מרים צחי, פס"ד ציטרין, פקודת העיתונות, רמי מור נגד אי.טי.סי, שר הפנים, תקנות ההגנה לשעת חירום, תקשורת מקוונת |
ציון | 95 |
שנת הגשה | 2014 |
מספר מילים | 1513 |
מספר מקורות | 2 |
תקציר העבודה
חלק א שאלה
1 א) בישראל אין חוק הקובע שיש לעיתונאי זכות שלא לחשוף את מקור המידע שלו. כללי האתיקה המקצועית של העיתונאים אמנם קובעים שאסור להם לחשוף את המקור שהדליף את מידע, אך לכללי האתיקה אין תוקף חוקי. מי שהכיר בחיסיון העיתונאי בישראל והגן עליו הוא בית המשפט העליון בפס"ד ציטרין (1987), בו הבהיר השופט שמגר כי החיסיון העיתונאי חשוב מאוד לדמוקרטיה ולחופש הביטוי והעמיד שלושה תנאים מצטברים לחשיפת מקור (זהות המדליף נוגעת ישירות לעניין שנדון בבית המשפט; וגם, מדובר בעבירה חמורה; וגם, לא ניתן להיעזר בראיות אחרות מבלי לחשוף את המקור, כלומר אין דרך אחרת לעשות משפט צדק).10/10 אך למרות ההגנה על החיסיון העיתונאי שניתנה בפסיקה המצוינת לעיל, נהוג לומר כי…
ציון – 95