2 0/04/2015 ממ"ן 11 – ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל – שאלה 1-          א.         לא נכון- למשטר דמוקרטי- ליברלי ישנו שלוש עקרונות מרכזיים- עקרון החוקתיות, עקרון הגבלת השלטון ועקרון הזכויות והחרויות.
עקרון הזכויות והחרויות הינו למעשה המהות של תפיסת הדמוקרטיה הליברלית שלפיה תפקידה הוא להגן על זכויות הפרט.
זכויות הפרט הן זכויות טבעיות שכל בן אדם באשר הוא זכאי להן ואף גורם לא יוכל לשלול אותן ממנו. הזכויות הן הזכות לכבוד, לחיים וביטחון, להליך הוגן, חירות, שוויון וקניין. לעומת זאת הדמוקרטיה הליברלית לא מציבה לעצמה כמטרה לקדם זכויות קבוצה אלא רק את זכויות הפרט.
–
         ב.         נכון- כחלק מעקרון הגבלת השלטון, נעשתה הפרדה לשלוש רשויות מרכזיות שמטרה פיזור הכוח והסמכויות בכדי שלא יהיו כולן תחת גורם אחד.
החלוקה הינה לרשות המבצעת (הממשלה), לרשות המחוקקת (הכנסת) והרשות השופטת (בית המשפט).
…
שאלה 2-          א.         החברה היהודית בתקופת היישוב הייתה מחולקת לשלושה מחנות מרכזיים שהם מחנה הפועלים, מחנה האזרחי והמחנה המזרחי. כל מחנה סיפק שירותי חינוך, תרבות, בריאות, תעסוקה ועוד לכלל החברים במחנה. בחברה היהודית ביישוב הגיעו למסקנה שיש להתאחד יחדיו בכדי לקדם את המטרה המרכזית שהיא הקמה מדינה יהודית בארץ ישראל.  לצורך הליכוד הוחלט על הקמת מנגנון לוויסות קונפליקטים שנקרא 'כנסת ישראל' שלמעשה הייתה מוסד פוליטי שיש לו אסיפת נבחרים ששיקפה את האוכלוסייה היהודית באותה עת ואת הוועד הלאומי שהיה הגוף המבצע של כנסת ישראל. מערכת זו היא מערכת ייחודית שייצגה את החברה השסועה והמפולגת, אלו הם מאפייניה המרכזיים של המערכת:
§         מערכת וולונטרית- מערכת שבה האנשים מכבדים את החוקים למרות שהם אינם מחויבים, מכיוון שלמערכת אין מנגנוני אכיפה וסמכות לאכוף מכיוון שאיננה הייתה הריבון באותה עת.
§         שיטת הבחירות- שיטת הבחירות הייתה שיטת יחסית כלומר כל גורם קיבל את לפי מספר הקולות את מספר המנדטים באסיפת הנבחרים.
§         ריבוי מפלגות- בעקבות המספר היחסית מועט של קולות שנזקקו בכדי לקבל מנדט באסיפת הנבחרים היה מספר רב של מפלגות שלמעשה ייצגו את השסע והפילוג בחברה היהודית. בעקבות ריבוי המפלגות לא הייתה מפלגה שזכתה ברוב הקולות ולכן היה צורך בהקמת קואליציה והגעה לפשרות מול מפלגות אחרות.
         ב.         ישנם דפוסים רבים אשר היו במסגרת הפוליטית טרם הקמת המדינה אשר תרמו וסייעו במעבר למדינה. כנסת ישראל אשר הכילה בתוכה את אספת הנבחרים והוועד הלאומי שהיו המוסדות –
מדינת ישראל, מאפשרים את המשך קיום הדמוקרטיה כיום ותורמים להתפתחותה מכיוון שבלעדיהם לא היה ניתן לשמר על דמוקרטיה ליברלית כפי שנהוג כיום בישראל.
שאלה
3 –          א.         במאמרה של קרין תמר שפרמן "החברה הישראלית- חברת מהגרים", מתואר השסע "עולים- וותיקים" החל מקום המדינה ועד היום. מיד לאחר הקמת המדינה ובמהלך שנות ה-50 עלו בעליות המוניות יהודי אסיה ואפריקה אשר היוו כמעט חצי מהאוכלוסייה במדינה. לאחר העליות ההמוניות הללו טענו העולים שהם סובלים מקיפוח מתמשך ומהפליה פוליטית.
בראשית שנות ה-70 החלו מחאות רבות של יוצאי עדות המזרח אשר הציפו את השסעים הרבים שקיימים בחברה הישראלית, והיה נראה שבנוסף לשסע העדתי של יוצאי עדות המזרח למול האשכנזים ישנם שסעים חופפים נוספים אשר מקבילים לשסע העדתי כמו השסע המעמדי (יוצאי עדות המזרח שסבלו מעוני לעומת האשכנזים אשר היו במצב כלכלי טוב), השסע הדתי (רוב האשכנזים באותה תקופה היו חילוניים לעומת יוצאי מדינות המזרח שרובם שמרו מסורת והיו מקורבים לדת), וכמו כן שסע ותיק למול עולה חדש (האשכנזים הוותיקים לעומת העולם החדשים ממדינות המזרח).
ככל שישנם יותר שסעים חופפים אחד לשני אז בסיס ההסכמה (הקונצנזוס) מצטמצם ואז יוצר קרע בחברה שיוביל לפירוקה.
החל משנות ה-80 החלו העליות של יהודי אתיופיה למדינת ישראל, מאפייני העלייה האתיופית מאוד דומים לעלייה של יהודי המזרח (למעט מבנה המשפחה). עלייה זו גם כן הציפה שסעים חופפים רבים לשסע העדתי כמו השסע המעמדי ושסע העולה לעומת הוותיק.
בשנות ה-90 לאחר פירוק ברית המועצות עלו כמעט מיליון יהודי חבר העמים לישראל, עליה זו הייתה שונה מהעליות שהוזכרו בכך שהשסעים בה אינם חופפים אחד לשני אלא השסעים צולבים, כלומר בשסע העולה חדש- וותיק הם היו חופפים לעולי אתיופיה והמזרח אך בשסע הדתי הם אינם חופפים ליהודי המזרח בכך שרובם של יהודי בריה"מ הם חילוניים מוחלטים לעומת יהודי המזרח שרובם שומרי מסורת. כמו כן השסע החברתי- כלכלי שבו רובם של יהודי אתיופיה והמזרח עלו ללא הון אנושי וללא מקצוע, יהודי בריה"מ עלו עם הון אנושים ברמה גבוהה לאחר שרובם למדו לימודים אקדמאיים.
השסע "העולים- וותיקים" ברוב העליות היה חופף לשסעים רבים אחרים, וזה בא לידי ביטוי בעליה האתיופית ועליית יהודי המזרח.
החל מתחילת שנות ה-90 עלו לישראל יהודים רבים מברית המועצות לשעבר וגם מאירופה וארה"ב אשר הראו לראשונה שישנם גם כן שסעים צולבים ולא כלל העליות דומות אחת לשנייה.          ב.         השסע הערבי- ישראלי הוא השסע הלאומי. החברה הערבית הינה חברת מיעוט במדינת ישראל, ומעצם היותם מיעוט במדינה אשר מגדירה עצמה כמדינת העם היהודי הם מרגישים אפליה ורגשי נחיתות שלטענתם באה לידי ביטוי במתן תקציבים ומשאבים לא שוויוני ובאי שוויון זכויות. השסע הערבי- ישראלי/ לאומי הינו חופף לשסעים רבים אחרים כמו השסע האידיאולוגי (יהודי ציוניים לעומת ערבים אנטי ציוניים) ושסע מעמדי (יהודים במצב כלכלי טוב יותר לעומת הערבים).
ייחודו של השסע הערבי- ישראלי לעומת שסעים אחרים בחברה היהודית, הוא שלכל גורם ישנה תפיסת היסטורית שונה אשר לא מאפשרת כלל הסכמה בין הצדדים בכל הנוגע לצידוק קיום המדינה.
גם כן החברה הערבית הישראלית נמצאת במצב של ניגוד זהויות, מצד אחד הזהות האזרחית שלהם היא ישראלית והזהות הלאומית שלהם היא פלסטינית, שתי זהויות אלו כיום מנוגדות לחלוטין אחת לשנייה וזה הוא מקרה ייחודי לשסע זה.