ממ"ן 11 – מבוא לקולנוע הישראלי שאלה 1
א.  הסרט "הם היו עשרה", נוצר עם תחילת שנות השישים, הדגם הקולנועי ששלט בתקופה זו היה הדגם הלאומי, כשכל הסרטים דיברו על ההתיישבות בארץ, הגנה על זכויות העם היהודי והקמת מקלט כשהמטרה המרכזית היא שהשואה לא תחזור על עצמה. בסרטים הלאומיים הגיבורים הוצגו כניגוד ליהודי הגלותי – הגיבורים היו לוחמים אמיצים. הגיבור בסרטים הוא חלק מקולקטיב. אמצעי המבע הקולנועיים, כגון מוזיקה, צילום עריכה ועוד שימשו להאדרת הגיבור. טכניקה נוספת שבה השתמשו היא עריכת המונטאז' כדי ליצור פאתוס, סמליות ועוצמה. ישנה בסרטים אלה, השפעה, המוצגת באמצעות צילומים ומוזיקה, מהמערבון. כשהמשותף ביניהם, הוא היליד מול המהגר, פרא מול תרבות (וכך גם הצילום בתחילת הסרט כשכל דמות נעצרת מול המצלמה וברקע המוזיקה). השימוש במרכיבים אלו, הציג חדשנות וניסיון לפיתוח הסרט הלאומי ישראלי. הממסד הפוליטי זיהה את ההזדמנות להשתמש בקולנוע ככלי תעמולה והוא זה שקבע אילו סרטים יקבלו סיוע כלכלי ואילו יגנזו. בגלל שהקולנוע לא היה גוף בעל גב כלכלי הוא היה תלוי בממסד. כאשר השתנתה מדיניות הממשלה בשנת 1960 נקבעה שיטת סבסוד חדשה שגרמה להאצת קצב ייצור הסרטים, אך היו תנאים –
שאלה 2
א.       בתחילת שנות ה-60 בעקבות כל מיני שינויים שחלו בחברה, נאלצו יוצרי הקולנוע להתחשב בטעמו של קהל הצופים. אחד הגורמים הוא עלייה מסיבית ממקומות שונים בעולם, דבר שיצר פערים משמעותיים בין העולים לוותיקי המתיישבים בארץ. התוכן בסרטים משתנה מעט, ונוספים אליו נושאים שונים, כמו משפחה, אהבה ובעיות אישיות. המטרה במעבר לדגם זה של הקולנוע העממי, היה עיצוב של גיבורים טבעיים יותר, דבר שנועד לבטא את ההוויה בה הם חיים. דבר נוסף שניתן לראות בדגם זה הוא ההשפעה מלהקות בידור, מתיאטרון וממערכוני רדיו. בניגוד לקולנוע הלאומי, בקולנוע זה, ניתן לראות קטעים קומיים, גיבורים שמודגש אופן מעמדם בחברה, דיאלוגים המחקים שפת דיבור, תפאורה מוגזמת ומצלמה סטטית הנותנת תחושה כאילו הכל מתרחש על במה. סוג קולנוע זה שאב את ההשראה מהקולנוע האיטלקי (הניאו ריאליזם) והצרפתי (הגל החדש הצרפתי), סרטים אלו  היו דלי תקציב וצולמו מחוץ לאולפנים, השחקנים היו שחקנים לא מקצועיים, השפה בה דיברו הייתה שפה פשוטה, הם הציגו את המציאות כהווייתה ולא דיברו על מלחמת העולם שקדמה להם. במרכז הסרטים הללו, מצויים בני האדם שאיבדו את אמונם בשלטון. וכך יוצרי הסרטים הישראלים, הזדהו עם היוצרים באירופה.
בסרטיהם הם לא מזכירים את ארץ המוצא ממנה הגיעו המהגרים, ולא מתייחסים לקשיי הקליטה בארץ ישראל. בדגם זה של קולנוע, מוצג נרטיב ההגירה שאפיין את העליות הגדולות בתקופה, ונרטיב האמונה.
ב.       בסצנה בערב הגשום סלאח יושב על הכורסא ומביט בטיפות המים הנוקשות על קופסאות השימורים ומרטיבות את הילדים והמיטות. האמא יושבת ומנענע סל קש שבתוכו נמצאת התינוקת. ניתן בעצם לראות צילום הסוקר את המתרחש בבית ומציג את ההוויה הממשית בה הם חיים. האמא שממורמרת מהמצב הקיים, כועסת על סאלח על כך שהוא לא עושה דבר, עסוק בלשחק שש בש, לא עובד ולא מתאמץ כדי למצוא פתרון דיור הולם בשביל המשפחה. כשחבובה –