לעוד עבודות באימפריאליזם תרבותי לחץ כאן 

מבוא:
קולוניאליזם מהו?. 3
שאלה: מה מייחד את האימפריות הקולוניאליות האירופיות של העת החדשה המאוחרת?. 4
1 . הקולוניאליזם האירופאי: גישות היסטוגרפיות. 5
פרק א:
ראיית האחר באירופה, תורת הגזע וההתפשטות הקולוניאלית… 7
1 . תפיסת האחר באירופה עד העת החדשה.. 7
2 . הקשר בין תורת הגזע של העידן המודרני לכיבושים הקולוניאלים.. 11
מאמר : חנה ארנדט, גזע ובירוקרטיה – לא יהיה בבחינה… 13
פרק ב:
המרוץ הקולוניאלי המתחדש… משפטים
1 . בריטניה.. 18
א.
בריטניה בהודו 20 ב.
בריטניה באפריקה.. 21
2 . המאפיינים הכללים של גל ההתפשטות הקולוניאלית של המאה התשעה עשרה.. 22
תרגום מאמר : Thomas Metcalf, Ideologies of The Raj (עמ' 303-309). 24
שאלות ותשובות ממן 11.. 28
פרק ג:
תעמולה קולוניאלית באירופה… 36
1 . יעדיה של התעמולה הקולוניאלית בין המלחמות.. 36
א. יעדי התעמולה  הקולוניאליסטית: 37
ב.
האמצעים להפצת התעמולה הקולוניאלית.. 38
1 .
עיתונות ורדיו 38
2 .
קולנוע.. 39
3 .
ספרות.. 40
4 .
מערכת החינוך ותנועות נוער. 41
5.
התערוכות הקולוניאליות הגדולות.. 42
תרגום מאמר:
ג'ון מקנזי | פרופגנדה ואימפריה… 44
פרק ד:
השימוש בידע למטרות שליטה קולוניאליות… 53
א.
שליטה קולוניאלית ואיסוף ידע מסוגים שונים: 54
ב.
שליטה קולוניאלית, אנתרופולוגיה מקצועית ואתנוגרפיה חובבנית.. 55
תרגום מאמר:
ברנרד כהן, ידע וקולוניאליזם… 58
ממן 12
– שאלות, תשובות והערת מנחה… 62
פרק ה:
הקולוניאליזם כפרויקט כלכלי 70 יעדי המדיניות הכלכלית הקולוניאליסטית: 71
1 .
שילוב המושבות בכלכלה העולמית.. 71
2 .
הבסיס החקלאי של הכלכלה הקולוניאלית.. 72
3 .
הגבלת התיעוש באימפריות הקולוניאליות.. 72
4 . הקמת תשתיות תחבורה.. 73
5.
עבודות כפייה.. 73
6 .
פרויקטים גדולים.. 74
7.
המורשת הכלכלית של הקולוניאליזם.. 74
פרק ו:
"המשימה המתרבתת" במושבות… 76
1 .                      מידניות החינוך במושבות.. 76
2 .                      החינוך הבריטי בהודו 77
3 .                      החינוך הבריטי באפריקה.. 79
4 .                      החינוך הצרפתי בהודו-סין ובמערב אפריקה: 79
תרגום מאמר:
Alice L . Conklin, A Mission to civilize.. 81
ממן 13
– שאלות, תשובות והערת מנחה… 87
הכנה למבחן: שאלות תשובות   93
מבוא:
קולוניאליזם מהו?
בימינו השימוש במונח ״קולוניאליזם״ נפוץ למדי ולרוב הוא מיוחס לכל מערכת יחסים אי-שוויונית. הבעיה בשימוש נפוץ זה היא הטשטוש שהוא יוצר בנוגע למשמעותו ההיסטורית של המונח.   ספר זה מתמקד בגל האחרון של הכיבושים הקולוניאליים שהחל במאה ה-18, עם תחילת כיבושה של הודו בידי בריטניה, והגיע לשיאו לקראת סוף המאה ה-19, כאשר חלקים גדולים של יבשת אסיה וכמעט כל יבשת אפריקה היו בשליטתן של כמה מעצמות אירופיות. גל זה נמשך עד שרוב הטריטוריות הקולוניאליות זכו לעצמאותן במהלך מחצית המאה ה-20.  בערב מלחמת העולם הראשונה היו כ- 53.2 מיליון קמ״ר משטח כדור-הארץ וכ- 554 מיליון בני אדם (רבע מאוכלוסיית כדור הארץ) היו תחת כיבוש קולוניאלי של אחת ממדינות אירופה.
כיבושים אלה הגיעו לשיאם במחצית השנייה של המאה ה-19 ועד היום משפיעים על העמים הנשלטים ועל המדינות השולטות.
בספרו "קולוניאליזם" מציע יורגן אוסטרהמל את ההגדרה הבאה:  "קולוניאליזם הוא יחסי שליטה בין רוב מקומי (או רוב שהובא לאזור מסוים בכוח) ובין מיעוט של פולשים זרים. ההחלטות היסודיות שמשפיעות על חיי העמים הנשלטים נקבעות ומיושמות ע"י השליטים הקולוניאליים כדי להשיג אינטרסים שנקבעים לרוב במטרופולין רחוק.
בעודם דוחים פשרות תרבותיות עם האוכלוסיות הנשלטות, השליטים הקולוניאלים משוכנעים בעליונותם ובזכותם לשלוט." הגדרה זו כוללת התייחסות לשליטה פוליטית על ארץ אחרת וניצול כלכלי, אך גם מביאה בחשבון את הנחת היסוד של הקולוניאליזם האירופי בדבר עליונותם התרבותית של השליטים הקולוניאלים על נתיניהם.
מונח שנהוג לעתים להשתמש בו כמילה נודפת לקולוניאליזם הוא ״אימפריאליזם״ שלמעשה משתייך לתופעה רחבה יותר שהקולוניאליזם הוא חלק ממנה. עפ"י מילון אוקספורד, אימפריאליזם הוא ״מדיניות של הרחבת השפעתה וכוחה של מדינה באמצעות קולוניזציה, שימוש בכוח צבאי או באמצעי אחר״ מילת המפתח בהגדרה זו היא השפעה. מעצמה אימפריאלית יכולה להשפיע ואף לשלוט על מדיניות של מדינות אחרות מבלי שהיא צריכה בהכרח לבצע בהן כיבוש פיזי. הכיבוש הקולוניאלי הוא אחד האמצעים להשגת השפעה אימפריאלית. המונח ״קולוניאליזם״ קשור גם קשר הדוק למונח ״אימפריות׳. לרוב האימפריות בהיסטוריה מאפיינים משותפים: א.         מדובר ביחידות פוליטיות גדולות המתפשטות מעבר לגבולות המדינה או מעבר לים. ב.         האימפריות שמרו על ההבחנה בין העמים השונים הנכללים בהן וייצרו היררכיה ביניהם.
ג.          מרבית האימפריות שמרו על ההבדלים בשפה ובתרבות של העמים השונים שהיו תחתם. ד.          מאפיין נוסף הוא התלות של המרכז האימפריאלי באנשי ביניים מקרב החברות הנשלטות (אליטות מקומיות, פועלים או אזרחים מיומנים). ה.         בחלק גדול מן האימפריות שימשו רעיונות דתיים בסיס מוסרי לשליטה, אך גם עוררו התנגדות. האימפריות הקולוניאליות המאוחרות שנעסוק בהן החליפו את הפצת הדת ברעיון המשימה המתרבתת, כלומר הן הצדיקו את שליטתן בכך שמוטלת עליהן החובה לקדם כביכול את העמים הנשלטים ולהביאם לרמה שבה יוכלו לשלוט על עצמם.
שאלה: מה מייחד את האימפריות הקולוניאליות האירופיות של העת החדשה המאוחרת?
1.       ההבדלים בין השליטים ונתיניהם היו בולטים יותר באימפריית אלה. השליטים בקולוניות ביקשו להדגיש את אותם הבדלים ולשמרם בעזרת הפרדה (סגרגציה), למנוע מסוכנים קולוניאליים להתקרב לאוכלוסייה מקומית ולפקח על יחסי מין בין אוכלוסיות שונות.
2.       התלות באנשי ביניים אפיינה את האימפריות הקולוניאליות האירופיות וכמובן הניסיון להצדיק מבחינה מוסרית את השליטה ואת הניצול הכלכלי במה שמעבר לים.
3.        אחד המאפיינים המרכזיים של הקולוניאליזם האירופי המאוחר הוא הסתירה בין רעיונות הנאורות, הדמוקרטיה, החירות והשוויון שחרתו המעצמות הקולוניאליות (בעיקר בריטניה וצרפת)  על דגלן לבין האלימות, הדיכוי והגזענות שאפיינו את שליטתן מעבר לים. סתירה זו היא שעוררה בסופו של דבר ביקורת על הקולוניאליזם הן מצד החברות במדינות השולטות והן מצד האליטות בקרב החברות הנשלטות. הביקורת התבססה על העובדה כי המעצמות הקולוניאליות גזלו אדמות, הטילו על האוכלוסיות המקומיות עבודות כפייה, נקטו אפליה כלפי אוכלוסיות שונות והשתמשו לעתים קרובות באלימות.
4 .        מאפיין ייחודי נוסף של הקולוניאליזם בעת החדשה הוא הפרשנות האידיאולוגית של הקשרים בין השולטים לנשלטים. מאז המאה ה-16 נועדה התפשטותם הקולוניאלית של האנגלים, הספרדים והפורטוגלים למלא גם משימה אוניברסלית:
תרבות דתי או חילוני של הפראים. במהלך המאה ה-19  גם עמים לא אירופים, שעברו תהליכי מודרניזציה ראו באימוץ השיח הקולוניאלי כניסה למועדון המכובד של המעצמות התרבותיות. הנחה בדבר עליונות תרבותית על אחרים היתה קיימת בתרבויות רבות, אך מה שמאפיין את הקולוניאליזם המודרני הוא השילוב בין הנחה זו לבין התפשטות טריטוריאלית והקשר האידיאולוגי ביניהן.
5.       מאפיין ייחודי נוסף של הקולוניאליזם המודרני הוא חוסר נכונותם של השליטים לוותר ויתורים תרבותיים כלשהם בחברות שהם שולטים בהן. ההתפשטות האירופית התבססה על תפיסה הרואה את התרבויות האירופיות בעליונות לעומת תרבויות העמים הנשלטים.
מה שמייחד את הקולוניאליזם בעת החדשה ממצבים אחרים שבהם קבוצה אנושית אחת שולטת על אחרת, הוא שאין מדובר כאן רק ביחסים בין אדונים למשרתים או בהשגת שליטה פוליטית של עם אחד על עם אחר; הקולוניאליזם מסיט חברה שלמה מקו ההתפתחות ההיסטורי שלה ומבצע בה מניפולציות מבחוץ, שמשנות אותה לפי הצרכים והאינטרסים של השליטים הקולוניאלית.    אחד הדוברים המשפיעים והביקורתיים נגד הקולוניאליזם האירופי ובעד שחרור אפריקה היה העיתונאי הבריטי אדמונד מורל שבשנת
1 903 (בתק' השיא של האימפריאליזם) הוא פרסם מסה תחת הכותרת "משא האדם השחור" (רמז לשירו של קיפלינג-משא האדם הלבן) בה הוא ביקר  בחריפות את העוולות שהקולוניאליזם מוליד. ראוי לציין שמורל מסכים באופן עקרוני להנחה שאפריקנים הם פראים, אך אין הוא היה סבור שעצם היותם כאלה מקנה לאדם הלבן את הזכות לכבוש את אדמותיהם, לנצלם כלכלית. אנו נוטים לקשר בין השיח של "המשימה-המתרבתת" לבין תפיסות גזעניות ולכן כל גילוי התנגדות לקולוניאליזם יכול להיתפס כגישה מתקדמת יותר מבחינה מוסרית. בפועל ההתנגדות להתפשטות קולוניאלית או לרעיון "המשימה-המתרבתת" לא הצביעו בהכרח על העדר גזענות ולעתים אף נבאו מתוך אותן תפיסות גזע חשוכות המזהירות את האדם ממגע עם עמים לא-אירופים ורואות בפיגורו או נחיתתו של האחר הלא-אירופי כעובדה מוגמרת שאין האדם הלבן יכול באמת לשנותה. בעיני התומכים ברעיון הקולוניאלי "המשימה-המתרבתת" נתפסה חלק בלתי נפרד ממפעל זה. באירופה של סוף המאה ה-19 לא היה אפשר לטעון כי מדינות אירופה כובשות שטחים מעבר לים ומנצלות כלכלית את תושביהם רק משום שהן מסוגלות לעשות זאת והיה צורך להעניק לרעיון הקולוניאלי לגיטימציה-ערכית ומוסרית.
1 . הקולוניאליזם האירופאי: גישות היסטוגרפיות המחקר על הקולוניאליזם החל עוד במהלך התקופה הקולוניאלית ע"י פקידים קולוניאליים והתבסס על הנחות היסוד של הקולוניאליזם עצמו אשר ראה בשליטה הקולוניאלית אמצעי להכנסת את העמים הכבושים ואדמותיהם אל תוך הציביליזציה וההיסטוריה האנושית-מערבית.   לאחר מלחמת העולם השנייה, ועם האצתם של תהליכי הדה-קולוניזציה ברוב האזורים, החל להתפתח מחקר מסוג אחר על הקולוניאליזם שרבים מחלוציו היו תושבי המושבות שלמדו באוניברסיטאות באירופה. הגישה החדשה הדגישה את נושא הלאומיות ולפיה השחרור מן הקולוניאליזם היה למעשה "הסוף הטוב" של הסיפור ולפיכך התמקד המחקר באיתור התהליכים-