תקשורת כתרבות

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
קורס
מילות מפתח ,
ציון 90
שנת הגשה 2015
מספר מילים 2857

תקציר העבודה

בס"ד תקציר חוקרים רבים עוסקים בדרך בה תכני התקשורת משקפים תפיסות עולם שליטות, כמו גם עוצמתם ומרכזיותם בחיינו.
ההתייחסות לתכני הטקסטים התקשורתיים המגוונים והדימויים המוצגים בה לצדי הטקסט, מולידים את אחת המסקנות כי לכל מילה /לכל תצלום כמו לכל אובייקט, תפקיד חשוב ומרכזי בהעברת המסר המוצפן של המוענים לנמענים, של קבוצות אליטיסטיות בחברה, שמטרתן לשמר ולחזק ערכים ואידאולוגיות המתאימות להן ולכן תוצרים תקשורתיים אלה הם לא פחות מפרי עמלם. בעבודתי זו אתייחס לדרכים בהן נוקטים אמצעי התקשורת להעביר ערכים אליטיסטיים, לחזק אידאולוגיות קיימות ואתייחס לאופן ייצוגם של בני מיעוטים בתקשורת לצורך העניין.
שאלת המחקר שלי היא : אופן ייצוגם של ערבים בחדשות.
במציאות בה טקסטים תקשורתיים מקבלים במה גדולה להעברת מסרים, הולכת וגוברת השאלה האם אנחנו כקהל פעילים בניתוח המסרים או מפסיקים לנתח ולפרש את התכנים המועברים כי הכול כבר נעשה ונבחר בקפידה על מנת שלא נוכל לפרש אחרת. נראה עפ"י חוקרים מסוימים כי אכן נעשה המקסימום האפשרי בהפקת הטקסט לעיצוב תפיסות וערכים בקרב הפרט וזאת על מנת לשמר ולחזק ערכים ואידאולוגיות של קבוצות חזקות בעלות שליטה בחברה ובתרבות. אחד החוקרים שהתייחס להשפעת הטקסטים התקשורתיים על עיצוב תפיסות עולם בקרב הנמענים היה ר.בארת' (1977).
בארת' בדק האם בדימוי החזותי מוצפנת משמעות מועדפת, תוחמת, כזו שאינה מאפשרת עבור הנמען לחשוב על פרשנות אחרת, נוספת. את השערתו ביסס באמצעות פענוח המשמעות מאחורי הפרסומת הצרפתית לפסטה "פנזני" ומצא כי שלושה מסרים סייעו ליצירת המשמעות הרצויה: המסר הראשון, המידי, מסר לשוני (הטקסט) שתפקידו היה לעגן את המשמעות ,מבלי לאפשר לחשוב על אפשרות אחרת .הטקסט אם כך ענה על השאלה מה זה . מדובר בתיאור דנוטטיבי של הדימוי ומסביר את "שעיניי רואות". נראה כי "במסר המילולי מושקעת יותר מכל האידאולוגיה והמוסר של החברה" (מתוך המקראה, פרק ה עמ' 102). המסר השני הוא אייקוני, לא מוצפן,  אך מובן ומוכר מתוך הידע שלנו כלפי האלמנטים המופיעים בתמונה והמסר השלישי הוא המסר האייקוני המוצפן (הקונוטטיבי) , הלוא הוא המסר שעומד מאחורי התמונה בכללותה. בהתבססו על הפרסומת הצרפתית לפסטה "פנזני", בארת' המחיש את התהליך של העברת המסר ויצירת קונוטציה ומשמעות מועדפת.   למסקנה כי באמצעות דימויים חזותיים (שוב בפרסומות) מועברים ערכים ואידאולוגיות ואף מחוזקים סטריאוטיפים, מצטרפים בהסכמה מלאה גם החוקרים ט' וסטרגארד וק' שטרודר (1985) ומוצאים כי הפרסומות מגדירות משמעויות ומשמשות כמנגנון אידיאולוגי לשעתוק הבדלים מגדריים.
החוקרים מתחילים את הדיון לגבי ייצוג מגדרי בפרסומות ופניה לקהלים שונים. טענתם היא כי פרסומות מתאימות את עצמן לקהלי יעד שונים, כשהן נותנות מענה לזהויות, ערכים, סגנון חיים, מיקום בחברה וכד'. כך, פרסומת המיועדת לנשים תותאם בתכניה הנשיים לעיצוב זהות נשית (אידיאל הביתיות/ היופי/ האישה העצמאית/האישה המפוצלת) ופרסומות לגברים תלווה בתכנים גבריים (אידיאל הגבריות/ חוזק/ עליונות/ קריירה). נראה כי הפרסומות מכתיבות לנשים כיצד אישה נראית ומה אישה עושה ובאופן מנוגד לתפיסת הגבר בחברה, הן מוצגות לעומתו כנחותות, כשתפקידן להחזיק את הבית, לגדל ילדים, לנקות, לבשל…להיות יפות ומיניות. הגבר, לעומת זאת, מוצג כמצליחן, קרייריסט, חזק, מאצ'ו, ולעיתים כנותן שירות וג'נטלמן. כך, טוענים החוקרים, כי הדימויים בפרסומות משמרים את הקיים, המוכר, ומצפינים בתוכם אידאלים שהם פרי עמלם של קבוצות חזקות בחברה.   בניגוד לעמדות אלה, לפיהן לתקשורת היכולת לקבוע עבורנו משמעויות של המסרים, טוען ג' פיסק (1991), כשהוא מתייחס לעקרונות הפוסט מודרניזם, כי קריסת האבחנה בין המציאות הטלוויזיונית למציאות האמיתית, כלומר בין הדימויים החזותיים לבין המקור, יצרה מצב בו למציאות האמיתית אין שום יתרון על פני הייצוג של המציאות בטלוויזיה. דווקא אז, הפרשנות סובייקטיבית, הטקסטים פתוחים לאור ריבוי המידע החזותי –