ג'נוסייד – ממ"ן 12
תשובה לשאלה 1:
א.      בתשובה זו  אסביר מהי הסיבה המרכזית לג'נוסייד הארמני, ואתאר את ה"תחנות" המרכזיות בהסלמה ביחסים בין הארמנים לבין הטורקים משנות ה 90- של המאה ה-
1 9 ועד לג'נוסייד של 19משפטים.
במשך קיומה של האימפריה העות'מנית במאה ה-19, מתחילה האימפריה העות'מנית לקרוס גם מבפנים וגם מבחוץ. מבחינת חוץ האימפריה נחלשת בעקבות הפסדים מול המדינות שגובלות אותה וביניהם האימפריה הרוסית, הבריטים והצרפתים.
באותן שנים מתחילה להתפתח ההתעוררות הלאומית. ההתעוררות הלאומית חלחלה לא רק למדינות אירופה המוכרות אלא גם ל"מלת" השונות שהיו בתוך האימפריה העות'מנית. בתמיכת מעצמות אירופה, מתחילים הבולגרים בסוף המאה ה-19, לנסות למרוד מול האימפריה העות'מנית.
מי שתומך בהם הם המעצמות האירופיות. הטורקים בתגובה לכך טווחים משפטים,000 בולגרים. במקביל למרידה זו גם היוונים, הסרבים מתחילים בהתקוממות בתוך האימפריה בתמיכת המעצמות האירופיות.
התמיכה נעשית כלכלית, וע"י אספקת נשק. ההתמרדות בתוך המדינות מובילה את האימפריה לקרוס קריסה פנימית. האימפריה העות'מנית, במקביל להפסד במלחמה, מדרדרת כלכלית בגלל גודלה ובגלל שחיתויות. בנקודות מובילות אותה בלית ברירה לוותר על שטחים, ולאפשר עצמאות ליוון, לסרביה ולבולגריה. נוצרו מדינות עצמאיות קטנות מתמיכת המעצמות האירופיות (צרפת ובריטניה).
בשונה מייוון, סרביה ובולגריה הנמצאות במערב האימפריה מיקומם של הארמנים נמצא במזרח דרום המדינה בגבול שמשיק לאימפריה הרוסית. הארמנים, נחשפו אומנם להתעוררות הלאומית אבל הם לא גילו עניין באותה תקופת זמן. מה שהוביל בסופו של דבר להתעוררות הארמנים היא המלחמה שהתרחשה בשנת 1877-1878 בין האימפריה העות'מנית לאימפריה הרוסית. במהלך המלחמה האימפריה העות'מנית מפסידה, וחותמת על הסכם קניה שנקרה "סן סטפנו". בהסכם זה מחייבים הרוסים את הטורקים, מעבר לשטחים, להבטיח הגנה על הארמנים. כמו כן, בהסכם שנלווה לזה בברלין הם דרשו מהטורקים, לאפשר רפורמות מרחיבות ואוטונומיה מורחבת במחוזות הארמנים אשר בטורקיה.
הארמנים שראו את ההסכם קיוו שדרכם  לעצמאות קרובה מתמיד. בפועל למרות ההסכם האימפריה העות'מנית לא משנה את דרכה כלפי הארמנים מה שמוביל בשנות ה-80 של המאה ה-19 להקמתם של 2 ארגוני מחתרת ארמניים, הפעמון והאגודה. למעשה הם ניסו להסית את הארמנים למרוד בשלטון העות'מני. השיא בפעולות שלהם היה ב-1896, שם למעשה הם נקטו בפעולת טרור משולבת.
הם השתלטו על הבנק המרכזי באיסטנבול, פרצו לשער העליון היכן שיושב "הווזיר העליון", גרמו להרס והטילו פצצה אל עבר הסולטן. עבד אל חמיד השני, מרגע זה ואילך, הקהילה שעד כה נתפשה כקהילה נאמנה, הפכה להיות בוגדת. המילה "ארמני" הפכה למילת גנאי לבוגד. ימים ספורים לאחר הטרור נטבחו אלפי ארמנים באיסטנבול וברחבי האימפריה. יש שאומדים אותם בסביבות ה – 200,000 איש.
בסוף המאה ה – 19, הקריסה הפנימית לא נבעה רק מסיבה כלכלית, האימפריה התנהלה עם שחיתות, חוסר אחידות. השליטה של הסולטן, עבד אל חמיד השני, הייתה שליטה של דיכוי ושחיתות אך בו בזמן גם חוסר של יעילות. מצב זה נתפס גם בעיניי הטורקים עצמם. מה שהוביל ב-1908 למהפכת הטורקים הצעירים.
הטורקים הצעירים הקימו את ועד האחדות והקדמה. מטרתם הייתה לשנות את המשטר הפוליטי במדינה שנתפש בעיניהם פשרן (אובדן שטחים) וחלש. וליצור באימפריה שעוד נותרה שלטון ריכוזי, יעיל ואף כפוף למבנה פרלמנטרי. ביולי 1908 הם מבצעים הפיכה צבאית ותופסים את השלטון.
הם מדיחים את הסולטן ואף מקבלים את תמיכת הארמנים כולל ראשי ארגוני המחתרת (ארגון הפעמון).
ב- 1908 כשהטורקים הצעירים עולים לשלטון הם מאפשרים לארמנים שוויון זכויות, זכות לשרת בצבא, השתתפות בפרלמנט החדש שהוקם, אבל השליטה של הצעירים על האימפריה לא יציבה, יש להם לחצים קשים גם מבפנים וגם מבחוץ. ב – 1913 משתלטים על ההנהגה שלושה אנשים: אנואר, טלעת וג`מאל פשה. הם מכילים דיקטטורה צבאית ומפתחים אידיאולוגיה שנקראת אידיאולוגיה של ה"פאן" הטורקי. המטרה האידיאולוגית הקיימת היא להפוך את כל האימפריה לאימפריה של אך ורק דוברי טורקית, ריכוזית, חזקה ומוסלמית. הסובלנות כלפי קבוצות אתניות אחרות היא חלקית. גם היחס לארמנים מתחיל להיות יחס של רדיפה אבל עדיין לא ג'נוסייד.
–