סיכומי מאמרים מבוא לתרבות המערב א+ב סמסטר א' מהמגפה השחורה ועד לותר:
1.      הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה – משבר הכנסייה ערב הרפורמה / אביעד קליינברג המאה ה-13 הביאה עמה תקופה של הישגים עצומים, אך עם זאת אותות דאגה. המלחמה בין הקיסרות לאפיפיורות הביאה לקץ הקיסרות.
הכנסייה הייתה חזקה מאי-פעם, אך מסעות הצלב התבררו ככישלון. הייתה תחושה כי האפיפיור הפך לשליט, הפועל ממניעים פוליטיים ותועלת ולא איש רוח ודת. בסוף המאה  ה-13 האפיפיורות לא הייתה עוד מוסד מכובד וצנוע שתפקידו בעיקר טקסי, אלא ארגון בינלאומי שאחראי על בירוקרטיה, חקיקת חוקים וקשרים פוליטיים. לתפקיד האפיפיור נבחר קלסטינוס שלא חיפש את הכוח הפוליטי. עם הזמן, הוא החליט להתפטר, דבר שהיה תקדימי. יורשו הלא כ"כ מוסכם היה בוניפיציוס. בין המאות 12 ל-מנהל עסקים התחזקו בתי המלוכה של אנגליה וצרפת ותכננו מלחמה זו בזו. מלך צרפת הזדקק לכסף והטיל מס על הכמורה, ובוניפיציוס הגיב באי-תשלום מיסים לכמורה. כך חלה מהומה בין הכמורה למלך, העולם לא הגיב על כך. יורשו של בוניפיציוס היה בנדיקטוס, שמת מס' חודשים לאחר מכן.
אחריו בא קלמנס ה-5, אשר שיתף פעולה עם מלך צרפת וקיבל את מרות המלך בענייני הכנסייה. היה ברור כי הכנסייה הפכה למקור של שחיתות. היורש היה יוחנן ה-22 שנקלע לסכסוך עם המלך החדש לודוויג סביב הרכוש. ע"פ הסכם שהיה הכנסייה מחזיקה ברכוש והמסדר יכול להשתמש בו.
האפיפיור הכריז על ביטול הסכם זה והעביר את הרכוש למסדר. לודוויג הכריז חרם על האפיפיור. במאה ה-מנהל עסקים הכול החל להתמוטט: המגיפה השחורה, טבח ביהודים וכולי. נבחרו 2 אפיפיורים באירופה: קלמנס ה-7 ואורבנוס ה-6. כל צד טען שהוא מייצג את הכנסייה האמיתית. נוצר סכיזמה (קרע) ונבחר במקומם אלכסנדר ה-5 שנפטר ובמקומו התמנה יוחנן ה-23 שודד ים. התכנסה וועדה שהחליטה על מונרכיה חוקתית שבה הריבון הוא המחליט באסיפה כללית. במקומו מונה מרטינוס ה-5 והקרע הגדול הסתיים. בתקופת הקרע ולאחריו, ויתרה האפיפיורות על זכויותיה לממלכות בכדי לזכות בתמיכתן. האפיפיור החדש פיוס ה-2 הכריז על ביטול המונרכיה החוקתית. המאה ה-משפטים התאפיינה בשחיתות על כס האפיפיור. אנשי מוסר התריעו כי הכנסייה זקוקה לתיקון. האפיפיור לאו ה-10 הזדקק לכסף (שנת משפטיםמנהל עסקים) לסיום בניית כנסיית סנט פטרוס ברומא. הוא החל מוכר כתב מחילה אפיפיורי, זו לא הייתה התנהגות מוסרית. מרתין לותר, מרצה ונזיר, מתח ביקורת על מסחר זה ועל רדיפת הבצע של האפיפיורות. בעקבות כל זה, החל תהליך שנקרא רפורמציה בכנסייה. במאה ה-16 החלטה על יורשים של המסורת הנוצרית, נקבעה על ידי מאבקים אידיאולוגיים וצבאיים. לותרניזם וחירות המחשבה:
2.
דברי ימי אירופה / ה.א.ל פישר הקתוליות -הכנסייה הקתולית טוענת שבידיה האמת השלמה של ההתגלות, ומחייבת כל אדם להאמין באמת זו. שני המקורות לאמיתות ההתגלות הם: כתבי הקודש והמסורת, אך כתבי הקודש אינם המקור היחידי הכנסייה ועם ישראל שקדם לה קודמים לכתבי הקודש.
הכנסייה הרומית הפיצה את הטקסט הלטיני "הוולגתה" (תרגום התנ"ך ללטינית), הפצת טקסט אחיד במאה ה-16 כדי למנוע שיבושים. המסורת היא המשלימה את כתבי הקודש, לא תהיה טעות במסורת כי לא תתכן טעות בכנסייה, בגלל שושלת ההגמונים ששומרת על המסורת.
היצירה החטא הקדמון קורבנו של ישו- בריאת העולם היא מעשה יצירה יש מאין, האדם שלא חטא נמצא בקרבת אלוהים, עם חטאו ניטלו ממנו תכונות העל,אך לא ניטלה ממנו היכולת לעשות מעשים טובים. כדי להחזיר את בני האדם למצב בראשית ולהשיב להם את האושר הנצחי בא קורבן הגאולה של כריסטוס (משיח בן אלוהים) ובצורה זו מראה אלוהים לאדם את אהבתו הגואלת.
ההצדקה ו מעשים טובים- כל מעשה טוב של אדם בא מהארה שמימית. כשאלוהים רואה את האדם כצדיק חל שינוי פנימי באדם. חיי הנוצרי עומדים בסימן החסד, ככל שהאהבה לאלוהים גוברת, גובר תהליך ההצדקה, לא ניתנת ודאות לגאולה אך מן הראוי שאדם ישים מבטחו בגאולה.
תורת הסקרמנטים- הענקת החסד האלוהי נעשית ע"י הסקרמנטים, בהם עוברים הכוחות הגואלים של דם ישו לתוך נפשות בני  האדם. ישנם 7 סקרמנטים: טבילה, אישוש, האבכריסטיה, התשובה, הסיכה האחרונה, כניסה למעמד הכוהנים, הנישואין.
הכנסייה- הכנסייה היא  תופעה ארצית, היא החברה הנוצרית ובתוכה שפע ישועה. הכנסייה היא סידור אנושי נעלה שירד מן השמיים ויועדו להציל כמה שיותר אנשים ע"י הסקרמנטים. לצד  ההיררכיה הכנסייתית עלתה שכבת הנזירים. הפרוטסטנטיות זרם שקם בדרישה להחזיר את תורת הכנסייה לטהרתה הקדומה, לתת לאדם ביטחון דרך האמונה בלבד ולכן הגיעו לשתי מסקנות: 1. כתבי הקודש כמקור יחידי לענייני דת.   2.
הגאולה תלויה באלוהים בלבד.
כתבי הקודש והמסורת- שם יש למצוא את האמת בדברי האלוהים הכתובים. לכנסיה לא ניתנה שום סמכות אחרת מאשר זו המצויה בידי אנשים צדיקים ויודעי דת. הטקסט המוסמך המקור העברי של התנ"ך והיווני של הברית החדשה.
החטא ההצדקה- לפי לותר האדם הוא צדיק וחוטא כאחד, האדם הוא חוטא ועומד על חטאו לעולם ומבקש את סליחת האלוהים. כל חיי הנוצרי הם מהלך בלתי פוסק של הכרת החטא והצדקה.
הגזירה הקדומה, הגאולה- אלוהים בוחר מספר אנשים לגאולה והשאר לאבדון, הכנסייה הקתולית המתיקה את הגזירה, מהות האמונה היא לתפוס את אלוהים בכפילותו כנותן חסד וגזירות (לותר).
תורת הסקרמנטים- לותר דוחה את 7
הסקרמנטים שכן הוא לא מוצא להם סימוכין בכתבי הקודש ומקיים את סקרמנט הטבילה והאבכריסטיה.
כל חיי האדם הנוצרי צריכים להיות חיי תשובה. הכנסייה לפי לותר – קהילת המאמינים שרוח הקודש קוראת אותם מקדשת אותם ומורה אותם. התגשמות כריסטוס נעשית בכנסייה ע"י הדיבור והסקרמנט. לכנסייה אין שום רשות אחרת להתגנדר בה פרט לאמונה.
3 . שורשי הסבלנות הדתית בתרבות המערב/ מירי אליאב פלדון ואלי בר הדת הפכה לנחלתו הבלעדית של היחיד, בד"כ נהוג להסביר סובלנות זו כנובעת מאדישות לדת וכתוצאה של הדה- כרסטיאניזציה שהתחיל במערב בתקופת ההשכלה וצבר תאוצה במאות
1 9,20, חופש האמונה והפולחן הפרדה מוחלטת בין דת למדינה ושוויון אזרחי ללא קשר לדת. אך הסובלנות לא נובעת בהכרח מאדישות לדת, רעיון הסובלנות הדתית קדם להשכלה, לדה כרסטיאניזציה, והיה במהותו דתי. דווקא בתקופה של הרדיפות הדתיות באירופה כשנלמד המחיר של חוסר סובלנות נולדה הסובלנות (הסובלנות תולדה של חוסר סבלנות). כל אחת מן הדתות המונותיאיסטיות שלא סבלו סטייה מהאמונה, הייתה מערכת טוטלית אטומה בפני כוח אמת אחרת ובלתי סובלנית מעצם מהותה. הכותבים טוענים שדווקא מתוך הסבל וההרג נולדה סובלנות מסוג אחר, הסובלנות בזכות ולא בחסד והיא נולדה בראשית העת החדשה במערב הנוצרי, ורק בו משום שרק במערב המדינה והדת התקיימו מלכתחילה כשתי ישויות נפרדות. הנצרות יצרה תיאוריה "שתי החרבות" לפיה הזרוע הארצית (המדינה) והזרוע הרוחנית (הכנסייה) נועדו להשלים זו את זו, אפיפיור וקיסר שולטים זה לצד זה. את מקומן של האחדות וההרמוניה, שתי השאיפות הנשגבות של ימי הביניים  תפס הריבוי, ריבוי אמונות ודעות, ריבוי תרבויות, ריבוי ישויות פוליטיות. חוט מובהק של סובלנות ניכר כבר בהומניזם של תקופת הרנסנס. בתרבות ההומאניסטית במאות ה- משפטים,16 בלט זרם אחד בגילוי הערכה כלפי תורות לא נוצריות, הזרם ההרמטי, בזרם זה נמנו אנשי רוח כגון: מפיקי דלה מירנדולה וגורדנו ברונו שחיפשו את ניצוצות האמת הפילוסופית המדעית והדתית בכל התורות העתיקו, אחדים מהם אף נטשו את נאמנותם לאמונות המקודשות של הנצרות למרות שיסולקו מהדרך ע"י המהפכה המדעית במאה ה-17 היה להם תפקיד חשוב בהרחבת הפתיחות ויצירת סדקים באקסקלוסיביות הנוצרית. אך יותר מהכול הרפורמציה הפרוטסטנטית היא אשר מוטטה את  "הקתדראלה ההרמונית" שציירה התיאולוגיה  הקתולית בימי הביניים.
הסובלנות נולדה קודם כל מאי היכולת לחסל את המינות הפרוטסטנטית, הכישלון של הניסיון להשליט אחידות דתית בכפייה הוליד את הצורך לאפשר לנסיכי גרמניה לבחור בין הכנסיות, כמו גם בצרפת. בתוך מערבולת הקנאות הלכה והתגבשה תפיסה המצדיקה סובלנות והפרדה ברורה בין נאמנות לשליט לשיוך לכנסייה. פוליטיק- קבוצת אנשים בצרפת הדגישו כי הנאמנות למדינה ולשליט קודמת לנאמנות העל לאומית לכנסיה זו או אחרת, הם ביקשו לשחרר את המדינה מהדת. ומנגד היו כאלה שקראו לשחרר את הדת מהמדינה. העקרונות הפציפיסטיים והמתבדלים של כתות אנבפטיסטיות נוסחו עוד בטרם סבלו מרדיפות והנחילו לדורות הבאים  מאגר גדול של טיעונים דתיים להצדקת הסובלנות: האמונה היא בתחום הרוח ואילו המדינה בתחום החומר, לפיכך הזרוע הארצית לא רשאית להתערב בענייני דת.
אמונה היא מתנת האל, אי אפשר להכריח אדם להצטרף לכנסיה כפיה בענייני אמונה משיגה תוצאות הפוכות. אחת התופעות של המאבק הדתי היא ניקודניזם: התחזות דתית כדי להינצל מזעם רודפים, במרוצה המאה ה-16 הפך המושג משם נרדף לפחדנות לאידיאולוגיה של ממש.
הנצרות היא דת האהבה, מינות נובעת מבורות ויש לטפל בה בדרכי נועם ושכנוע.
הכנסייה האמיתית של ההולכים בדרכי ישו היא הכנסייה הנרדפת.
עצם קיום מחלוקת …