יחידה   1 – השונות באוכלוסייה הגדרת המושג הוראה יחידנית / מותאמת – גישה חינוכית , המכירה בקיומה של שונות בין בני אדם ומאמינה שתפקידו של בית הספר הוא להיענות לשונות זו על ידי התאמת הסביבה הלימודית לצורכי הלומדים ולדרישות תוכניות הלימודים.
מטרותיה הן לקדם את התלמידים בתחומים הבאים:       בתחום הקוגניטיבי – קידום הישגיהם של כלל התלמידים תוך התייחסות לתוכנית הלימודים הרשמית והבחנה בין מטרות בסיס( משותפות) לבין מטרות שונות.
      בתחום האישי – טיפוח לומד אוטונומי .
      בתחום החברתי – טיפוח לומד המשתף פעולה.
הגורמים לשונות באוכלוסייה:
1.      ביולוגיים – תורשתיים:
א.      קובעים את התכונות באמצעות העברה ביולוגית – תורשתית מהורים לילדיהם, מדור לדור.
ב.      שני תהליכים המעורבים ביצירת השונות: –          רבייה מינית: מתרחש ע"י התרבות שתי תאיי מין של ההורים באופן המבטיח העתקת האינפורמציה  הביולוגית והעברתם מההורה לצאצא.
–          מוטציה:
אירוע שבו חל שינוי בחומר התורשה בעקבות השפעה פיזיקלית / כימית היוצר תכונות חדשות הממשיכות לעבור בתורשה ומגדילות את ההבדלים בתכונות בתוך המין.
2 .      גורמים סביבתיים:  השפעת גורמים שמחוץ לפרט: א.      גורמי סביבה פיזיים: –          רחם ( תזונה,תרופות,קולות ועישון ) –          אקלים – תנאי חום/קור עשויים לפגוע ביכולת הריכוז.
–          תנאי מגורים .
ב.      גורמי סביבה חברתיים:
–          השפעות של בני אדם על הפרט ( הורים, משפחה, חברים ) –          גורמי סביבה עשויים להשפיע על תכונות כגון: אינטליגנציה, מוטיבציה, דימוי עצמי, רמת שאיפה והישגים בלימודים.
3 .      גורמים התפתחותיים:
א.      שינויים המופיעים עפ"י סדר ברצף מסוים וקבוע ומושפעים מאינטראקציה בין גורמי תורשה וסביבה.
ב.      שלוש מושגים הקשורים להיווצרות התכונות והשונות במהלך ההתפתחות: –          בשילה- של מערכת הגוף השונות, כשהחשובה שבהן היא מערכת העצבים והמוח, הבשילה מכשירה את האדם ללמידה- קובעת את גבולות הלמידה ואופייה.
–          למידה- כל מה שנרכש באמצעות אינטראקציה בין האדם לסביבתו – התנהגותו, כשרים, נטיות ועוד… לדוגמא: תהליך רכישת שפה –          הטבעה- אינטראקציה בין בשילה ללמידה המתאפשרת רק "בתקופה המכריעה" תיאוריות התפתחות
1 . ההנעה ללמידה היא פנימית- הילד סקרן ופעיל מטבעו, המורה צריך לספק לו את סקרנותו ולעורר אותו ללמידה.
2.
חשיבת הילד שונה משל המבוגר- המורה צריך להכיר את הילד מקרוב ולתת לו משימות ברות ביצוע.
3.
התנסות אישית- המורה צריך לתת לילד להתנסות לבד במשימה.
4.
חוסר האיזון- על המורה להכיר את קצב ההתפתחות והיכולת של הילד, ולתת לו משימות שייצרו אצלו חוסר איזון.
5.
פער אופטימאלי- רצוי שיהיה פער אופטימאלי בין השלב ההתפתחותי של הילד לבין משימת הלימוד, המשימה צריכה להיות לא קשה מדי ולא קלה מדי.
6.
אינדיבידואליזציה- יש להתאים את הנלמד ללומד.
7.
אינטראקציה- חשוב ליצור משימות תוך מגע חברתי. (לדוגמא- עבודה בזוגות)
8 .
תפיסת הילד כשלם- ההבנה שההתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית קשורות אחת בשנייה.
ההשלכות החינוכיות של תיאוריות ההתפתחות תנאים נוספים להתפתחות תקינה ורציפה עקרונות כלליים של כל תיאוריות ההתפתחות
1 . ההתפתחות מתבצעת בשלבים.
2.
שלבי ההתפתחות מדורגים ומתרחשים בסדר קבוע- אי אפשר לדלג על שלבים או לחזור אחורה.
3.
שלבי ההתפתחות אוניברסאליים וקיימים בכל תרבות ובכל ילד.
4.
לכל שלב יש דפוסים אופייניים המתאימים לו. ע"פ התנהגותו של הילד, ניתן לזהות את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. 5.
קיים הבדל בקצב ההתפתחות בקרב ילדים בני אותו גיל. כלומר, יכולים להיות ילדים בני אותו גיל אך כל אחד מהם יימצא בשלב התפתחותי אחר.
6.
דפוסים המאפיינים את התפתחותו הרגשית וההכרתית של הילד שונים משל המבוגר.
7.
לבשילה של מערכות העצבים והמח יש חשיבות מאוד גדולה בהתפתחות.
(לדוגמא- אי אפשר ללמד ילד בן חודשיים לדבר, כי מערכות העצבים והמח עדיין לא בשלות מספיק)
1 .
בשילת מערכת העצבים והמח- ללא בשילה לא תתקיים התפתחות.
(לדוגמא- אי אפשר ללמד ילד בן חודשיים לדבר, כי מערכות העצבים והמח עדיין לא בשלות מספיק)
2 .
התנסות אישית- הילד צריך להתנסות בעצמו כדי שתתקיים התפתחות.
(לדוגמא- כדי שילד יפתח פעילויות מוטוריות, יש לתת לו לבצען לבד)
3 .
אינטראקציה- חשוב שהילד יהיה בתהליך של מגע חברתי, כך הוא לומד על תפיסות וסוגים שונים של אנשים.
4.
איזון- יש ליצור מצבים של חוסר איזון, הם יובילו לקונפליקט, ופתירת הקונפליקט ע"י תהליכים של הטמעה והתאמה תוביל להתפתחות.
(לדוגמא- יש לתת לילד משימות מאתגרות, אותן הוא עדיין לא יודע לבצע, ברגע שיצליח הוא פותר את הקונפליקט) הבדלים בין אישיים בסגנונות למידה סגנון למידה היא הדרך שבה תלמיד רוכש, מעבד ומארגן ידע חדש. הדרך הזו קשורה ישירות למאפיינים האישיים של התלמיד ושל האדם בכלל.
ישנם מספר תבחינים(קריטריונים) לסגנון למידה:
1. תבחינים קוגניטיביים- נובעים מצורות חשיבה שונות.
א.
קצב הכרתי – המהירות שבה הפרט מעבד מידע ומציע פתרון.
ישנם אנשים אימפולסיביים, כאלה הנוטים לענות את התשובה הראשונה שעולה להם לראש.
לעומתם יש אנשים רפלקטיביים הנוטים לשקול, לחשוב לפני, לבדוק אפשרויות וכו' ורק אז נותנים את התשובה הנכונה.
ב.
תלות ברקע- (תלות שדה/בלתי תלוי שדה) – סגנון הכרתי שמבחין בין אנשים שבתהליך התפיסה שלהם נוטים להסתמך על ההקשר הסביבתי שבו מופיע הגירוי ואינם מסוגלים להפריד בין הגירוי להקשר. ג.
אופן החשיבה-  (ממוקדת/מסתעפת) – ישנם אנשים שממוקדים במציאת פתרון יחיד ונכון וישנם אנשים שנוטים לחשוב על מגוון של אפשרויות-מסתעפים. מערכת החינוך מדכאת את החשיבה המסתעפת.
ד. אסטרטגיות בעיבוד מידע-   ( עיבוד מקביל/סדרתי)- מתייחס לכמות הידע המועבד בבת אחת. האם הוא סדרתי = צעד אחר צעד, או שהעיבוד הוא במקביל=בו זמנית מעבדים מידע בגושים גדולים.
2 . תבחינים אפקטיביים ריגושיים – מה מניע את האדם ללמוד? יש חמישה טיפוסים:
א.
הטיפוס ההישגי / תחרותי- מונע מתוך הצורך בהישג.
ב.
הטיפוס החברתי – הצורך להשתייך לקבוצה חברתית מסוימת (טובה/רעה) ג.
הטיפוס הסקרן – מונע מתוך הסקרנות שלו. אם מעניין לו יהיה תלמיד מצטיין ואם לא, אז לא.
ד.
הטיפוס המצפוני – תלמיד שנראה, על פניו, שלומד רק כדי לרצות את הסביבה שלו.  רגש החובה מניע אותו, הוא מעדיף שלא להיקלע לעימותים. ה.
הטיפוס ללא טיפוס – אין מניע ללמידה.
לא ניתן להבחין מה מניע את התלמיד.
3 . תבחינים חברתיים – הדרך שבה התלמיד אוהב, ויכול ללמוד, ביחד או לבד, בצורה הטובה ביותר.
יחידה  2 – מרכיבים ומקורות היסטוריים של ההוראה היחידנית גישות חינוכיות והתפתחות היסטורית = השונות במערכת החינוך הגישה הפרונטאלית – רקע היסטורי: הגישה יושמה בישראל בשנות ה40-50 כחלק ממדיניות "כור היתוך".
מערכת החינוך שאפה לצמצם את השונות באוכלוסייה- במיוחד בקרב העולים- שנדרשו להתאים עצמם לאוכלוסייה הקיימת (שפה, נורמות, שמות וכו') היחס לשונות: יש לצמצמה ככל האפשר- ולחתור לשיווין.
משמעות השיוין:
פורמלי: ע"פ חינוך חובה, שנועד לתת הזדמנות שווה לכולם.
מטרות: שוות – כולם לומדים את אותם תכנים.
מנות חינוך: שוות לכולם – לחלשים לא ניתן תגבור/סיוע, לחזקים לא ניתן טיפול הולם.
יחס יחיד חברה:
המטרות נקבעו ע"פ צרכי החברה, על היחיד להתאים את עצמו לחברה.
מאפייני ההוראה:  על המורה ללמד ברמה ממוצעת, המורה הוא מקור המידע הבלעדי ועליו מוטלת האחריות ללמידה, הלומד הינו פאסיבי, ההוראה מתייחסת רק לפן הקוגניטיבי אין התייחסות לפן הרגשי.
תוצרי החינוך:
שונים, לא כולם מצליחים, הפערים גדלים עם השנים.
….