עבודת הגשה בתולדות החשיבה החברתית – פרשת אפריקה ישראל בפרשת אפריקה ישראל נדונה תביעה נגזרת שהגיש בעל מניות בחברת אפריקה ישראל (להלן: "החברה") כנגד לב לבייב, בעל מניות השליטה ויו"ר הדירקטוריון, ויתר חברי הדירקטוריון (להלן: "המשיבים"). התביעה התבססה על כך שהחברה רכשה מניות של חברה אוקראינית בסכום גבוה במיוחד. נטען כי זו עסקה פיקטיבית שנועדה למשוך כספים מהחברה לטובת בעל מניות השליטה וכי המשיבים פעלו בתרמית והפרו את חובת הזהירות והאמונים. טענת ההגנה של המשיבים הייתה תניית פטור שקבעה כי החברה תמחל למשיבים על פעולות שביצעו בטרם ההסדר. הרקע לתנייה, היה הסדר חוב שבמסגרתו הזרים בעל השליטה 750 מיליון₪ לחברה. בעבודתי, אנתח את הפרשה לאור תיאוריות וגישות שנלמדו ואראה כיצד הן תורמות להבנת המצב המצוי והרצוי. לשם כך, אתמקד בהסדר החוב ובקביעתו של ביהמ"ש לעניין בעל מניות השליטה.
חוק החברות (להלן: "החוק") קובע הסדר קוגנטי, לפיו לא ניתן לפטור דירקטורים מאחריות בגין הפרת חובת אמונים אלא רק מהפרת חובת זהירות. אעפ"כ, ניתן לבטח מהפרת חובת אמונים אם בוצעה בתום לב ותוך יסוד סביר שטובת החברה לא תפגע. בעל מניות חב כלפי החברה ובעלי המניות בה חובת הגינות ותום לב.
השופט עמית סבור כי תניית פטור במסגרת הסדר חוב שונה בתכלית מפטור שניתן עפ"י החוק.
אין להשוות בין פטור שאושר ללא תמורה לפטור שאושר במסגרת הסדר נושים כנגד תמורה ובפרט כאשר הסכום הוא 750 מיליון ₪. לדידו, במקרה האחרון חופש החוזים ורצונו של בעל מניות השליטה גובר. הוא קובע כי בענייננו תניית הפטור גורפת ולכן מאשר את התביעה כלפי בעל מניות השליטה ויו"ר הדירקטוריון בעילות של תרמית והפרת חובת אמונים שאינה בתום לב. אעפ"כ הוא קובע כי במקרים הבאים כאשר בעל השליטה יזרים סכום הגבוה מהחוב –