בחינת בית תורת המוסר – שיעור המשך

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 1932
מספר מקורות 6

תקציר העבודה

בחינת בית תורת המוסר – שיעור המשך מועד הגשה 16/02/2010 שאלה 1- א.      בתגובה לפרדוקס המצפוניות בנצרות הגיעו ההוגים הפרוטסטנטים לאינדיבידואליזם הכרתי מוסרי- אני מבין מה מוסרי, והבנה זו מניעה אותי לפעולה. אם ישנה בעיה מוסרית מסוימת שאיננו יודעים איך לפתור אותה, צריכים אנו לסלק תחושות ואינטרסים ולעשות בחינה עצמית ללא בעלי סמכות חיצוניים. לגישה זו ישנם מספר פיתוחים- כנות פרוצדוראלית (אנגלית), וכנות סובסטנטיבית (צרפתית). לפי הפיתוח הראשון, כל השאלות המוסריות המסובכות שייכות לתחום המוסר במובן הכללי של אידיאל הכנות. אידיאל הכנות אינו מוחלט, כלומר, אין הצדקה להעדיף תשובה מוסרית אחת על פני השנייה. היחס שלנו אליהן הוא יחס כנה- הבחירה שעשיתי איננה אסורה מוסרית, אני מודע לבחירתי ודבק בה.
שאלה 2- א.
לפי קאנט, אחת החובות של האדם לעצמו היא החובה לחשוב, כלומר, החובה לשפוט. עלינו לשפוט כי מוטל עלינו בעצם להיות מונעים ע"י הצדקה ולשם כך עלינו להצדיק עמדות כלשהן. הכללים העליונים לתפיסת עמדות כלשהן כמוצדקות הם בראש ובראשונה הכלל העליון שהוא הציווי המוחלט, אשר נותן לנו מסגרת מופשטת בלבד. כעת עלינו לפרש ולחשוב מה בעצם כלול בתוך המסגרת של הציווי המוחלט ותהליך הוא השפיטה. לכן, ניתן לכנות את כושר השיפוט גם כושר הפרשנות. מכיוון שישנו ריבוי של יצורים תבוניים שהם בני האדם, וביניהם אין הרמוניה קבועה מראש של שיפוטיהם (בגישה האנטי סובסטנטיביסטית) ואין להם תוכן משותף שיוביל אותם לשיפוט דומה, לפיכך, מוטלת עלינו המשימה לתקשר- ליצור הסכמה שאינה נתונה מראש. על מנת לעשות זאת אנו צריכים כללים לבניית אותה הסכמה, כאשר כללים אלו הם כללי השיפוט. שיפוט זה נקרא "חוש השיפוט המשותף", Sensus Communis.  כללי העל לשיפוט המשותף נגזרים מהציווי המוחלט, כאשר הטכניקה למציאתם נעשית על דרך השלילה: מציעים כלל שלא ניתן להכללה, ושלילתו הופכת לכלל אוניברסאלי. שלושת הכללים המעשיים של הSensus Communis :