תוכן עניינים:                                                                       מספר עמוד:
מבוא                                                                                        1-2

1 .      הרקע להפרעה ההתפתחותית                                                 3
1 .1.   הגדרות                                                                        3-4
1 .2.   קריטריונים לאבחנה                                                     4-6
1 .3.   תפוצה                                                                         6-8

2 .      מאפיינים מוטוריים בקרב ילדים עם DCD                             9                     
2 .1.   הטרוגניות – תתי-קבוצות                                              9-10
2 .2.   קשיים בלמידה מוטורית                                                10-11
2 .3.   עיכוב התפתחותי מוטורי                                               11-12

3 .      התפתחות חברתית ריגושית                                                  13
3 .1.   התפתחות חברתית תקינה                                              13-14
3 .2.   בעיות חברתיות וריגושיות בקרב ילדים עם DCD            14-15
3 .3.   תרומת ההורים והמורים                                               15-17

4 .      בניית תכנית התערבות לקידום היבטים חברתיים                    18-20 סיכום                                                                                       21
ביבליוגרפיה מבוא:
הפרעה התפתחותית בקואורדינציה מאפיינת ילדים בעלי ליקוי בולט או קשיים משמעותיים בקואורדינציה מוטורית. במהלך המאה ה-20, יכולת קואורדינציה מוטורית נמוכה הייתה מזוהה עם בעיות התפתחותיות. ילדים שסבלו מהפרעה זו הוגדרו כמסורבלים, מגושמים, בעלי ליקוי מוטורי או בעלי מגושמות מוטורית ופיזית, סובלים מ"אפרקסיה התפתחותית" או מקשיים תפיסתיים-מוטוריים. ב-1975, קבע ד"ר גוביי את המונח "סינדרום הילד המגושם" לתיאור ילדים הסובלים מקשיים בקואורדינציה, ללא עדות לבעיות נוירולוגיות או אינטליגנציה פחותה. המונח "הפרעה התפתחותית בקואורדינציה" התקבל על-ידי כלל החוקרים רק בשנת 1994. מאז, האבחנה נעשית רק אם הליקוי מפריע משמעותית להישגים אקדמיים או לתפקודים יומיומיים. הופעת הליקוי משתנה בהתאם לגיל ולהתפתחות; ילדים צעירים יכולים להראות סרבול ואיחור בהתפתחות מוטורית ביכולות כמו הליכה, זחילה, ישיבה, קשירת שרוכי נעליים וכו'. ילדים בוגרים יותר יכולים להראות קשיים בהיבטים מוטוריים בבניית דגמים, משחקי כדור, הדפסה וכתיבה. הקריטריונים כוללים ביצועים בפעילויות יומיומיות הדורשים קואורדינציה מוטורית, אשר אצל הסובלים מההפרעה נמוכים באופן משמעותי ביחס לגילו הכרונולוגי של הילד והאינטליגנציה שלו. בנוסף לכך, מופיע איחור בהשגת אבני דרך מוטוריות התפתחותיות (הליכה, זחילה, ישיבה), הפלת חפצים, סרבול מוטורי, ביצועים נמוכים בפעילויות ספורט או איכות כתב יד נמוכה. הליקוי אינו קשור למצב רפואי (שיתוק מוחין, המיפלגיה או ניוון שרירים) ויש לשלול אבחנה של הפרעת קשב ותקשורת. אם מדובר במקרה של פיגור שכלי, הקשיים המוטורים יתלוו לאלו הצפויים בשל הפיגור השכלי.   זיהוי מוקדם של DCD חשוב, משום שילדים אלה עלולים לפתח הערכה עצמית נמוכה ולהירתע מפעילויות מוטוריות, משחקיות ולימודיות. פעמים רבות, נוטים מורים, הורים ואף רופאים שלא לאתר את הבעיה ו/או להתייחס אליה בקלות-ראש. כמו כן, מורים עלולים לחשוב שילדים אלה עצלנים או בעלי בעיה התנהגותית, אולם על-פי רוב ילדים אלה הם בעלי יכולת למידה, אך מתוסכלים ביותר מאי הצלחתם.
לתפקוד הלקוי של הילד מתלווים קשיים חברתיים הגורמים לחוסר רצון לעסוק בפעילויות גופניות, המשפיע על חוסר יכולת של הפרט לפתח יחסי חברה וקשרי גומלין חברתיים עם הזולת, כמו גם חוסר יכולת לפרש קשרים אלו כראוי. השתתפות בפעילויות טיפוסיות לילדים חיונית להתפתחותו של הילד, ויכולת מוטורית מוקדמת היא כלי ניבוי הולם להתפתחות מוצלחת. לכן, השתתפות בפעילות גופנית משחקת תפקיד חשוב ביכולתו של הילד להשתייך לקבוצת בני-גילו ולפתח קשרי חברות, בעוד חוסר יכולת להשתתף מובילה לבידוד חברתי. עבודה זו תציג סקירה של מחקרים, המתייחסים למאפיינים החברתיים של הסובלים מההפרעה, תוך התייחסות להשפעת מרכיבים אישיים כמו גיל ומין, ומשתנים סביבתיים כמו משפחה וסביבה לימודית. תוצג תכנית התערבות עבור ילדים הסובלים מ-DCD בתחום החינוך הגופני, העשויה לתרום להתפתחות מוטורית ולמצב החברתי של הפרט במשפחה, בחברה ובסביבה הלימודית.