הקולוניאליזם האירופי-מתחיל ב-1492 עם הגעתו של קולומבוס לאמריקה הגל האחרון של כיבושים קולוניאליים שהחל במאה ה-18, עם תחילת כיבושה של הודו בידי בריטניה, והגיע לשיאו לקראת סוף המאה ה-19, כשחלקים גדולים של יבשת אסיה וכמעט כל יבשת אפריקה היו בשליטתן של כמה מעצמות אירופיות. גל שנמשך עד שרוב הטריטוריות הקולוניאליות זכו לעצמאותן באמצע המאה ה-20. כיבושים קולוניאליים אלו הושפעו מרעיונות מדעיים ואינטלקטואליים ומתפיסות תרבותיות ולאומיות שהתפתחו באירופה בתקופה זו.
יורגן אוסטרהמל: קולוניאליזם הוא יחסי שליטה בין רוב מקומי (או רוב שהובא לאזור מסוים בכוח) ובין מיעוט של פולשים זרים. ההחלטות היסודיות שמשפיעות על חיי העמים הנשלטים נקבעות ומיושמות על ידי השליטים הקולוניאלים כדי להשיג אינטרסים שנקבעים לרוב במטרופולין רחוק. בעודם דוחים פשרות תרבותיות עם האוכלוסיות הנשלטות, השליטים הקולוניאלים משוכנעים בעליונותם ובזכותם לשלוט.
* הגדרה זו כוללת התייחסות לשליטה פוליטית על ארץ אחרת וניצול כלכלי, אך גם מביאה בחשבון את הנחת היסוד של הקולוניאליזם האירופי בדבר עליונותם התרבותית של השליטים הקולוניאליים על נתיניהם.
קולוניאליזם הוא חלק מאימפריאליזם שמבטא הרחבת השפעתה וכוחה של מדינה באמצעות קולוניזציה. הדגש על השפעה. מעצמה אימפריאלית יכולה לשלוט על מדיניות של מדינות אחרות בלי שתכבוש אותן בהכרח כיבוש פיזי.
קולוניאליזם קשור לאימפריות שהתקיימו כמבנה פוליטי מאז העת העתיקה והיו צורת ממשל יציב. רוב האימפריות היו יחידות פוליטיות גדולות, המתפשטות מעבר לגבולות המדינה או מעבר לים, וכללו מגוון רב של עמים שונים בתרבותם ושפתם-הבדלים שנשמרו בדרך כלל; השליטים האימפריאליים השתמשו באליטות מקומיות או אנשי ביניים כדי לרכוש ידע על החברה הנשלטת. בחלק גדול מהאימפריות שימשו רעיונות דתיים בסיס מוסרי לשליטה. האימפריות המאוחרות החליפו את הדת ברעיון המשימה המתרבתת-והצדיקו את שליטתן בכך שמוטלת עליהן החובה לקדם את העמים הנשלטים ולהביאם לרמה שבה יוכלו לשלוט על עצמם. השליטים הקולוניאלים הדגישו את ההבדלים בין עמים שמרו אותם בעזרת הפרדה. למרות שאימפריות קולוניאליות אירופיות ממשיכות של האימפריות העולמיות, אחד המאפיינים המרכזיים של הקולוניאלים האירופי המאוחר הוא הסתירה בין רעיונות הנאורות, הדמוקרטיה, החירות והשוויון כלפי אזרחיהן באירופה ובין האלימות, הדיכוי והגזענות שאפיינו את שליטתן מעבר לים. סתירה זו עוררה ביקורת על הקולוניאליזם מצד החברות במדינות השולטות ומצד האליטות בקרב העמים הנשלטים, שהתבססה על העובדה כי מעצמות קולוניאליות גזלו אדמות, הפעילו אלימות, הטילו על האוכלוסייה הנכבשת עבודות כפייה ונקטו אפליה.
מה שמייחד את קולוניאליזם בעת החדשה ממצבים אחרים שבהם קבוצה אנושית אחת שולטת על אחרת, הוא שלא מדובר כאן רק ביחסים בין אדונים למשרתים או בהשגת שליטה פוליטית של עם אחד על עם אחר; הקולוניאליזם מסיט חברה שלמה מקו ההתפתחות ההיסטורי שלה ומבצע בה מניפולציות מבחוץ, שמשנות אותה לפי צרכים ואינטרסים של השליטים קולוניאלים. התפשטות אירופית התבססה על תפיסה הרואה את התרבויות האירופיות כעליונות ומכאן חוסר נכונותם לוותר וויתורים תרבותיים כלשהם בחברות ששלטו עליהן.
*לסיכום ההבדלים בין האימפריות הוותיקות למודרניות: באימפריות של פעם לא היה הבדל גדול בין האופן שבו אנשים גרו בבירת האימפריה לבין האופן שניהלו את חייהם נתינים ברחבי אימפריה. לא היה הבדל גדול בין הנתינים לבין העם של שליטים מבחינת החוקים וזכויות. לעמת זאת, קיימים הבדלים מאוד גדולים בכל מה שקשור ליחסים מעמדיים, זכויות ועוד באימפריות המודרניות. שינויים דרמטיים, ותהליכי שיפור שעוברות אימפריות השולטות, לא מגיעים למושבות הנשלטות.
משא האדם הלבן/קיפלינג: כתב את שירו ב-1899 לרגל ניצחונה של ארצות הברית על ספרד והשתלטותה על הפיליפינים. שיר זה הוא מעין המנון לאימפריאליזם ומשקף את ההצדקה האידיאולוגית להתפשטות קולוניאלית של סוף המאה ה-19. הנחת היסוד של קיפלינג בדבר הברבריות של העמים הנכבשים היתה מקובלת מאוד.
גישות היסטוריוגרפיות: מחקרים על הקולוניאליזם החלו עוד בעידן הקולוניאליזם עצמו, ונכתבו על ידי פקידים אירופים שהיו חלק מהכיבוש הקולוניאלי או על ידי ילידים שדיווחו על סגנון חייהם בקולוניות. רוב הכתיבה על הקולוניאליזם הדגישה את היתרונות הרבים שהביאה לכאורה ההשתלטות הקולוניאלית, שהתפרשה כהכנסה של עמים, חברות וטריטוריות אל תוך הציוויליזציה ולמעשה אל תוך ההיסטוריה.
*לאומיות: לאחר מלחמת העולם השנייה ועם האצתם של תהליכי הדה-קולוניזציה ברוב האזורים, החל להתפתח מחקר שהתמקד בשחרור הלאומי של הקולוניות. רבים מחלוציו היו תושבי המושבות שלמדו באירופה, וגישתם הדגישה את נושא –
פרק א'-ראיית האחר באירופה, תורת הגזע וההתפשטות הקולוניאלית הקולוניאליזם המודרני הוא שליטה על האחר, הנתפס כנחות וזה הבסיס להצדקתו. כאשר החלה התפשטות אירופית לאסיה ולאפריקה חלו שינויים בתפיסה אירופית לגבי מקומו של האדם האירופי, או הלבן בעולם. נוצר קשר בין התפתחותם של רעיונות חדשים בנוגע לעמים הלא-אירופים לבין התפשטות מעבר לים. עידן המסעות יצר אפשרויות כלכליות חדשות, שנזקקו להצדקות אידיאולוגיות ומדעיות להתפשטות האירופית. מניע כלכלי שהניע את השינוי הזה היה המערכת הקולוניאלית האירופית שהתבססה על הקמת מטעים של מוצרים שלא ניתן היה לגדל על אדמת אירופה, אלא במושבות. העושר שנוצר ממשאבים אלה לא נשאר במושבה אלא חזר למדינת האם, והתוצאה היתה גזילת משאבים שיטתית מן המושבות לטובת מדינת האם.
הקשר שבין התפיסות והתיאוריות שהתפתחו באירופה הוא של היזון חוזר, כלומר שתי התופעות הגבירו זו את זו-ככל ששולטים על יותר תרבויות ואוכלוסיות זרות, כך משכללים את ההצדקות למצב שבתורתו משכנע להמשיך ולהתפשט. פעם השוני בין בני האדם הוגדר במונחים תרבותיים ולשוניים ולא במונחים פיזיים או ביולוגיים. בימי הביניים החלוקה היתה דתית ולא גזעית. קללת חם והמיתוס שהתפתח ממנו סייע בהצדקת העבדות. התפתחה המחשבה של הנאורות. בתקופה זו הכריזו פילוסופים רבים על ההכרח להעניק זכויות טבעיות לכול, ולא רק לאצולה, והממשל הדמוקרטי נתפס כצודק ומתקדם יותר מכל צורת שלטון.
תקופת הנאורות שהחלה במאה ה-18 באירופה הביאה עמה פילוסופים שדגלו ברעיונות בסיסיים של דמוקרטיה מודרנית, –
פרק ב: המירוץ הקולוניאלי המתחדש כיבושים של שטחים עצומים באסיה ובאפריקה בידי מספר קטן של מדינות אירופיות התרחשו בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-19. הכיבושים הקולוניאליים לא היו קלים לביצוע וגבו קורבנות רבים משני הצדדים ועלו כסף רב למשלם המסים האירופי. בסיום הכיבוש נאלצו המדינות הקולוניאליות להקצות משאבים רבים כדי לשלוט ביעילות במושבותיהן החדשות. ההסבר לעיתוי של הכיבושים הקולוניאליים נעוץ בהתפתחות הטכנולוגית, התעשייתית והרפואית באירופה. התפתחות אמצעי תחבורה, בעיקר ספנות קיטור ששטו בנהרות אפשרה לאירופים לחדור לתוך היבשות ולהשתלט על אזורים נרחבים. התקדמות בתחום הרפואה באירופה הביאה לפיתוחם של אמצעים לטיפול במחלות שהיו נפוצות באפריקה ואסיה. היכולת הצבאית המוגברת של אירופה ופערי העוצמה הגדולים בינה לבין עמי אפריקה ואסיה עודדו את הכיבושים הקולוניאליים והבטיחו את הצלחתם. הגורמים העיקריים להתפשטות קולוניאלית:
· יוקרה לאומית: עליית הלאומיות במאה ה-19 והתפיסה שהתפשטות מעבר לים מוסיפה יוקרה למדינה המבצעת אותה ומחזקת את מעמדה באירופה. קולוניאליזם הגשים את העליונות הלאומית, העצים את נפחה, את יוקרתה ואת כוחה; פתח הזדמנויות קריירה בפני צעירים ממעמדות הביניים. "אגואיזם קדוש"-עדיפות בעליונות של עם אחד על גבי לאומים אחרים.
· המניע האסטרטגי: חרדות מפני עלייתן של מדינות אחרות שינצחו במירוץ הקולוניאלי, ובכך יקנו לעצמן עושר אגדי, עוצמה ותהילה. היו מדינות שחששו שאם לא ייקחו חלק במירוץ הקולוניאלי, אז ימצאו את עצמן בסוף בתחתית הסולם ההיררכי.
· מניעים כלכליים: חיפוש אחר שווקים חדשים למוצרים אירופים ומקורות של חומרי גלם, …
· פרק ג': תעמולה קולוניאלית באירופה המירוץ הקולוניאלי התבטא בהשתלטותן של מדינות אירופיות על שטחים רחוקים והיה כרוך בהוצאות כבדות ובחיי אדם. הפתרון בעניין האבדות בנפש היה גיוס חיילים מקרב האוכלוסייה המקומית בשטחים שנכבשו. בעיית העול הכספי היתה קשה יותר, כי הרווחים מהקולוניות לא זרמו למדינה עצמה אלא לבעלי ההון שהשקיעו בקולוניות. כך משלמי המסים מימנו את הכיבוש ובעלי ההון הרוויחו. המדינה האירופית היוותה קבלן של בעלי ההון. בנוסף היתה בעיית התנגדות למפעל הקולוניאלי ובעיית האדישות שהדאיגה את התומכים בקולוניאליזם-מכיוון שהיתה יכולה להביא להיעדר השקעות בה, לחוסר נכונות לקנות מוצרים שיובאו ממנה, לחוסר יכולת למשוך אנשים מוכשרים לשירות קולוניאלי ועוד. לפיכך נוצר הצורך לשכנע את דעת הקהל באירופה שהוצאות הנובעות מכך מוצדקות ושהאימפריה תביא תועלת למדינות האם. המטרה היתה ליצור מודעות קולוניאלית בקרב אנשים, שכף רגלם מעולם לא דרכה על אדמת האימפריה והם גילו לרוב אדישות מוחלטת כלפי המושבות שהיו בשלטון מדינתם. נוצר צורך במודעות קולוניאלית- מערכת של "חינוך לאומי" ותעמולה קולוניאלית שמתחלקת לשתי תקופות:

1 . עד מלחמת העולם ה-1, היתה תקופה של כיבושים קולוניאליים, והמאבקים בין מדינות אירופה על השגת מושבות;
2 . בין מלחמות העולם. התחרות בין המעצמות הסתיימה ושלב הכיבושים הגיע לקיצו.
במהלך התקופה הראשונה, היתה העיתונות האפיק העיקרי להפצת תעמולה קולוניאלית שבאה לידי ביטוי בפרשנויות שניתנו לאירועים השונים ולמלחמות קולוניאליות, וההצדקה העיקרית למלחמות שניהלה אירופה באפריקה ובאסיה היתה הברבריות של העמים הנכבשים, שתוארו כפראים ומסוכנים. עם סיום שלב הכיבושים החלה תעמולה קולוניאלית פחות להדגיש את הברבריות של העמים הנכבשים, והם הפכו מפראים מסוכנים לילדים מגודלים שהאירופים מסוגלים לחנך ולקדם. כשלא היה צורך עוד לנמק את חשיבותן של מלחמות קולוניאליות, החלה תעמולה קולוניאלית להציב במרכז את הפוטנציאל הכלכלי של המושבות ואת תרומתן למדינות האם. התעמולה הקולוניאלית ייצרה שורה של מוצרי תרבות יזומים-תערוכות קולוניאליות, חינוך בני נוער, סרטי קולנוע, ספרות ופרסומות. נעשה שימוש במגוון רחב יותר של אמצעים להפצת מסרים. הדגש בתעמולה היה שהאימפריה תורמת לאינטרס הלאומי, לכלכלה ולמאמץ המלחמתי (השתמשו בילידים לניהול מלחמות). התעמולה היתה שהאימפריה אינה עוד עניין של מותרות אלא צורך ממשי. הפיכת הרעיון הקולוניאלי לרעיון לאומי היה חשוב עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, אך אחריה הם הכירו בצורך לנקוט גישה שיטתית ויעילה יותר כדי להגיע אל שדרות נרחבות יותר. (היה צורך עז לשכנע את רוב הקהל במדינה-מעמד הפועלים ונשים- שהיה אדיש כלפי הרעיון הזה שקולוניאליזם הוא הכרחי למדינה אירופית). באמצעות המילה והתמונה-בעיתונות ברדיו ובקולנוע, בכינוסים, בתערוכות ובבתי ספר-הפיצו אימפריאליסטים את העמדה כי השגשוג יושג דרך האימפריה. האמצעים להפצת התעמולה הקולוניאלית:
§ עיתונות ורדיו: דיווחו על קולוניות באופן שהדגיש את תרומתן של המעצמות לקולוניות, את החשיבות שבעבודה ואת העניין העצום שכדי לגלות בקולוניות. העיסוק בקולוניות הוצג כהולם את "איש העולם הגדול". החדשות מהקולוניות הפכו את האזרח האירופי למי שחולק בדרך כלשהי אחדות מדומיינת אחת עם הקולוניות. הממשלה ניסתה להשפיע על התוכן שמועבר בנוגע לאימפריה בתקווה להעביר לציבור דימוי חיובי של האימפריה, שייצור רושם שהיא תורמת הן לעמים הקולוניאלים והן לבריטניה ושהתמיכה ברעיון הקולוניאלי היא תמיכה ברעיון הלאומי. האזרח האירופי הממוצע התרגל בהדרגה לחשוב על הקולוניות כחלק מהיקום שבו הוא חי, כשהקולוניות נוכחות בחייו בתיווכם של דימויים מסוימים מאוד. בעוד שהמערב נתפס כעני במשאבים ועשיר ב"הון אנושי" הקולוניות עתירות משאבים, כולל כוח עבודה עצום, אך חסרות "הון אנושי" והשכלה. לפיכך היחסים בין מערב לקולוניות הם יחסי איזון.
§ קולנוע: בניגוד לתוכניות רדיו וכתבות בעיתונות, שמטרתן מוצהרת היתה לעודד התעניינות באימפריה, מטרת הקולנוע –
פרק ד': השימוש בידע למטרות שליטה קולוניאליות ההשתלטות על מדינות אפריקה ואסיה היתה מהירה ולא תמיד מתוכננת. בסיום ההשתלטות ניצבו המעצמות קולוניאליות בפני דילמות: הקמת מנגנוני שליטה יעילים, הבטחת מימון לשליטה הקולוניאלית באמצעות מסים וניצול מושבות מבחינה כלכלית – (שמירה על סדר ויציבות במושבות; מיסוי יעיל וניצול כלכלי). כדי להשיג יעדים אלה היה על המעצמות להכיר את המבנה החברתי, הפוליטי והכלכלי של החברות הנשלטות.
§ שלטון ישיר (צרפתים): הרס מוסדות חברתיים ופוליטיים הקיימים והקמת מוסדות חדשים במתכונת דומה לזו שבמדינת אם. לשיטה זו נדרש כוח אדם אירופי רב. במקרים רבים לא השתמשו הצרפתים בשיטה זו עקב קושי ליישמה.
§ שלטון עקיף (בריטניה): שימור המוסדות החברתיים והפוליטיים הקיימים בשטח ושליטה באמצעותם. למרות שלעתים היה צורך להחליף מנהיגים מקומיים שלא שיתפו פעולה, בריטים היו תומכיה של גישה זו, אך גם הם נאלצו לעתים לשלוט ישירות על אזורים מסוימים, בעיקר כשהמבנה הפוליטי הקיים לא היה ריכוזי מספיק או התנגדות למשטר קולוניאלי היתה חזקה מדי.
שליטה קולוניאלית ישירה או עקיפה חייבה להכיר ברמה כלשהי את המציאות החברתית-
פרק ה'- הקולוניאליזם כפרויקט כלכלי מניע כלכלי היה מרכזי בהשתלטות קולוניאלית, גם אם נלוו אליו מניעים לאומיים או אסטרטגיים. לאחר כיבוש והשלטת הסדר נלמדו התנאים הכלכליים המקומיים כדי להבטיח ניצול יעיל של הפוטנציאל הכלכלי. השליטים הקולוניאליים ניסו להוכיח לתושבים שהמושבות לא יהיו לנטל על אזרחי המדינות השליטות ותהיה בהן תועלת כלכלית. תומכי הקולוניאליזם ניסו לשכנע את דעת הקהל בתרומתה הכלכלית של האימפריה במדינת האם ולגרום לכך שיסייעו באופן פעיל, ברכישת מוצרי האימפריה או בהשקעות בה. ואולם, לאורך כל התקופה הקולוניאלית לא הצליחו המעצמות השונות להפוך את הקולוניאליזם למקור רווח. הגורמים שהרוויחו מן הניצול הקולוניאלי לא כללו את אוכלוסיית המושבות עצמן. המעצמות הקולוניאליות לא הגיעו למצב שבו המושבות יממנו את עצמן ללא צורך בהשקעות של המדינה השלטת. הנחת היסוד כלפי תושבי הילידים והמושבות היתה:

1 . במושבות הטרופיות יש חומרי גלם ומשאבים טבעיים ההכרחיים לקדמה ופיתוח.

2 . הילידים במושבות אינם מסוגלים לנצל ולפתח את העושר שהעניק להם הטבע (גזעים מפגרים).

3 . בשל חוסר יכולתם של הילידים לנצל את משאביהם, על תושבי אירופה מוטלת החובה לספק את הטכניקות והמוסדות ההכרחיים ולהביא לקדמה באזורים לא מפותחים אלו, גם אם זה מחייב השתלטות פיזית עליהם.
מטרתו העיקרית של הפיתוח היתה הדאגה לרווחתם של תושבי המעצמות הקולוניאליות, מתוך הנחה שגם נתינים הקולוניאלים ייהנו מכך. זו היתה מדיניות כלכלית שנוהלה במקום אחד לטובת בני אדם שהתגוררו הרחק במקום –