תקציר העבודה הנוכחית סוקרת את פרקי הספר "לנצח נבנו" באופן ביקורתי, תוך כדי התיחסות להתאמה ולשוני בין עמדתם של קולינס ופוראס ובין לתיאוריות סוציולוגיות ותיאוריות ניהול שונות. לסיום, נערך סיכום (הנקרא "השרדות") של החולשות התיאורטיות של הכותבים, הבעיתיות של גישתם ביחסי עבודה, אך גם של עוצמתם ותרומתם למסורת התיאוריה והמחקר בתחום הארגוני. המחקר של קולינס ופוראס מנסה לאתר את העקרונות שעומדים מאחורי הצלחת מספר מצומצם של חברות שהגיעו לדרגת מצוינות עקבית ומתמדת, כמובילות בתחומן במשך עשרות ומאות שנים, דרך מחזורי חיים של מוצרים רבים ודורות רבים של מנהיגים, ותוך כדי כך הותירו רושם בל ימחה על סביבתן. 700 מנהלים כלליים מחברות גדולות ובינוניות מתחומים שונים בחרו את החברות אשר לדעתם הן "חברות בעלות חזון". נבחרו 18 חברות שהוקמו בין 1812 ל- 1945, ונערכה השוואה בינם לבין 18 חברות אחרות, מצליחות יותר מהשוק הכללי אך אוזכרו פחות על ידי המנהלים כחב"ח[1].
נערך ניתוח השוואתי של נתונים כמותיים ואכותניים לאורך ההיסטוריה של החברות כדי למפות את העקרונות המייחדים את החב"ח משאר החברות: לאחר מכן גובשו העקרונות תוך כדי יישום בשטח וקבלת משוב במשך 5 שנים.