חיים בלונדון בתחילת התקופה, 20% מעשרים מיליון האנשים במדינה גרו בעיירות. כשנפטרה המלכה ויקטוריה, האחוזים עלו ל-75% עם כלל אוכלוסיה של 40 מיליון. ההגירה לעיירות הייתה  תוצאה של חיפוש עבודה במפעלים שהחלו לצוץ במשך התקופה. ע"מ לאכלס את זרם ההמונים , שיכונים באיכות נמוכה נבנו במהירות.
מחוסרי בית היוו בעיה גדולה בייחוד לאלה שלא היו מסוגלים לעבוד ואלכוהול לא רק שהיה זמין אך יותר קל להשגה ממי שתייה נקיים ועל כן גם שתיינות (אפילו בקרב ילדים), היוותה בעיה נוספת. תנאים שאינם סניטריים היו שכיחים. העוני היה כ"כ נורא שרבים פנו לפשע ברחובות המלוכלכים והאפלים. הקשישים והחולים נפלו קורבן לבזזנות ואף גרוע מכך. לעומת זאת ,הרחובות הציעו הזדמנויות רבות לפרנסה. סוחרים מכרו הכל החל מלחם, חלב, עוגות ועופות עד לעבודות יד. וכך נוצר הקיטוב שבין צדה האחד של לונדון שבו התגוררו עשירים בווילות אלגנטיות וגדולות, בזמן שבצד השני של העיר התגוררו העניים בזוהמה.