בדקנו בעזרת שאלון Endler & Parker הבדלים בין מנהלים בהערכת הסטרסורים – נספח א'.
מהנתונים ניתן להבחין במספר מגמות (סקאלה מ-1 "לא לחוץ בכלל" עד-4 "לחוץ מאד"):
א)      לא קיימים מלחיצנים להם רוב המנהלים נתנו ציון 4 (מאד לחוץ), אך קיימים מלחיצנים להם המנהלים נתנו ציון 1 (לא לחוצים בכלל), לדוגמא "לא מסתדר עם האנשים" (סטרס 21) .
התפלגות התשובות היא נורמאלית – הממוצע נע סביב 2.18 (לא כל כך לחוץ), כאשר הערכים הקיצונים הם "לא מסתדר עם האנשים" (סטרס 21) ממוצע תשובות 1.39 בסקאלת הלחץ – לא מהווה גורם לחץ בעיניי המנהלים, ו"עומס מטלות" (סטרס 13) ממוצע תשובות 2.79 בסקאלת הלחץ – המנהלים מרגישים לחוצים למדי.
ב)      ישנם מספר קטן של מלחיצנים להם יותר ממחצית המנהלים נתנו ציון זהה: למשל, 169 מנהלים מתוך 264 (סה"כ
6 4%), מהמנהלים מעריכים את המלחיצן "עבודה משעממת" (סטרס 23) ככלל וכלל לא לחוץ. ג)       ברוב הסטרסורים הייתה התפזרות התשובות גבוהה למדי – למשל, "ריבוי דרישות" (סטרס 18) קיבל ציון 1 (לא לחוץ כלל) בקרב 56 מנהלים, ציון 2 – 99 מנהלים, ציון 3 – 80 מנהלים, ציון 4 – 34 מנהלים. במלים אחרות, קיבלנו הערכות שונות לגבי אותו מלחיצן. מהתוצאות לעיל ננסה להבין למה המנהלים מעריכים באופן שונה את אותם סטרסורים, למשל, למה עבור מנהל אחד "לחץ מצד הממונה" הוא מלחיצן אשר יקבל ציון גבוה מאד בסקאלת עוצמת הלחץ, לעומתו מנהל אחר ייחס חשיבות נמוכה לאותו מלחיצן. ישנן מספר גישות אשר מנסות להסביר את ההבדלים בהערכות שעושים המנהלים לגבי הסטרסורים. הגישה הפיזיולוגית טוענת שהערכת האדם לגבי סטרסור מסוים היא בעצם פעילות הזיכרון אשר מבוססת על ניסיונות העבר. אדם אשר עבר סיטואציות דומות בעבר זוכר האם הצליח להתמודד עם הסיטואציה וכמה משאבים זה לקח לו.
במקרה והתמודדות הייתה מוצלחת הוא יחשוש פחות מאותו מלחיצן. לפי גישה זו, אדם הוא אוסף זיכרונות והתנסויות של עברו. הזיכרון עובד בצורת אסוציאציות, כאשר כל סיטואציה או מהלך מזכיר את הסיטואציה מהעבר או נושאים הדומים מבחינת התוכן והמנגנון של ההערכה וההתמודדות פועל בהתאם. הגישה הקוגניטיבית מדגישה את חשיבות הקוגניציה. כבר ידוע שסטרסורים אינם אבסולוטיים והם מתווכים על ידיי קוגניציה, לכן מנהל אחד ירגיש איום ב"עבודה דייקנית", זה יגזול ממנו הרבה משאבים כדי להתמודד עם הדרישה. לעומתו מנהל אחר יקבל את הדרישה "עבודה דייקנית" כמובן מאילו.    הגישה הקוגניטיבית מדגישה את חשיבותה של ההערכה SAP-PAP – כאשר אדם מעריך את הסטרסור הוא שואל את עצמו שתי שאלות: האם הסטרסור תומך במטרה שלו והאם יש לו כלים להתמודד עם הסטרסור. בחזרה לדוגמא – מנהל אשר העריך את הדרישה "העבודה דייקנית" כתומכת את מטרותיו (הוא מעדיף לעבוד בצורה דייקנית) וגם יש לו כלים להתמודד אם הדרישה (למשל, מכיר תוכנות מתאימות ויודע לנהל מסמכים) יעריך את הדרישה כלא מלחיצה. לפי הגישה הסביבתית יש השפעה גדולה של הסביבה על ההערכה של האדם לגבי המלחיצן. על-פי גישה זו, ככל שיש יותר דרישות מאותו מנהל וככל שיש לו פחות שליטה על המתרחש, כך המנהל יעריך את המצב כלחוץ יותר. למשל, ברוב החברות יש דרישות גבוהות מהמנהלים והם מבלים שעות מרובות במקומות עבודתם. אך במקומות בהם מנהל מרגיש כי –