תפיסות הוריות אחרי אי-פוריות/ Linda Hammer Burns, PhD. (1990) אי- פוריות (infertility) הוא משבר חיים בעל חשיבות פוטנציאלית רצינית לאלו שחווים אותו. בעשור האחרון, גברה המודעות (הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב מטפלים מקצועיים) להשפעה הפסיכוסוציאלית של אי- פוריות. בעבר, המחקר בנושא אי- פוריות התמקד בהשלכות הפסיכולוגיות, סוציולוגיות, רפואיות וזוגיות של אי- פוריות. ההשפעות ארוכות הטווח של אי-פוריות על הורות ועל קשרי משפחה טרם נחקרו. עד כה שום מחקר לא העריך את ההשפעות ארוכות הטווח של אי-פוריות על התפקוד הפסיכוסוציאלי של משפחות ו/או ילדים. המחקר הנוכחי חוקר מהם, אם בכלל, ההשפעות המתמשכות של חוסר פוריות על קשרי משפחה ועל קשרי הורה-ילד.
הערכות של שכיחות אי-פוריות השתנו מאוד. האמינו כי 1/5 זוגות או 3.5 מיליון זוגות בארה"ב עקרים. אך מחקר עדכני של Page מצא ש20% מהנשים חובות אי-פוריות ראשונה (Primary infertility) ו10% מהגברים חווים פוריות שניונית (Secondary infertility) מתישהוא בחייהם הפוריים. זה מצביע ע"כ שכשלון בפוריות עשוי להיות שכיח יותר מאשר מה שההערכות הנוכחיות מציעות. עבור כל פרט, אי-פוריות יכולה לייצג כל אחד ממספר אובדנים: פוריות, הילד הנחשק, ילד אידאלי, ילד הפנטזיה, בריאות פיזית, ההנחה של הורות, תכניות חיים ומטרות, תפקוד מיני, סיפוק מהנישואים, שליטה של אדם באברי הרבייה שלו ותחושת נורמליות. –
ללא מקורות