עבודת סיכום סדנה בנושא ההבדלים בתפיסת הוראת האמנות ודרכי הוראת האמנות בבתי ספר אנתרופוסופיים לעומת בתי ספר דמוקרטיים

תקציר העבודה

סדנת מחקר בהיסטוריה של החינוך ההבדלים בתפיסת הוראת האמנות ודרכי הוראת האמנות בבתי ספר אנתרופוסופיים לעומת בתי ספר דמוקרטיים תקציר העבודה עוסקת בדרכי הוראת אמנות בשני קצוות המתקיימים בחינוך הפרוגרסיבי – חינוך וולדורף וחינוך דמוקרטי לצורך כתיבת העבודה נערכו תצפיות במורים לאמנות, לעבודה מצורפות תמונות משיעורי האמנות שאלת המחקר כיצד מלמדים אמנויות יפות – ציור ופיסול בבתי הספר האלטרנטיביים הפועלים בזרמים האנתרופוסופיים והדמוקרטיים מאז שנות ה-80 ועד היום?  הנחה בזרם האנתרופוסופי ישנה תורה סדורה ולכן לא חלו שינויים מרחיקי לכת בשיטות ההוראה מאז שנוסדה שיטת וולדורף בעשור השני של המאה העשרים, אולי למעט ידע שהגיע על ידי מנחים מחו"ל. החינוך האנתרופוסופי משמר את גישת הוראת האמנות האובייקטיבית, המורה, במרבית המקרים מנחה ומדגים שלב אחרי שלב ובכך סולל את התהליך עד לתוצאה הרצויה מבחינת מטרות התרגיל והשיעור. בניגוד להנחיה ולתיווך הצמוד שמתרחש בשיעורי האמנות במסגרות החינוך האנתרופוסופי, בזרם החינוך הדמוקרטי אשר מושתת על חופש בחירה ופעולה של התלמידים, ההנחה היא כי ניתן חופש פעולה רב ביחס לדרכי הביצוע, הטכניקה, הממדים והתכנים של היצירות. התלמידים יכולים להביא את עולמם הפנימי ולבחור את נושאי היצירה, חומרי הגלם והטכניקה. בחינוך הדמוקרטי גישת הוראת האמנות היא סובייקטיבית. על גישות ההוראה האובייקטיבית והסובייקטיבית ארחיב בהמשך. את ההנחה הזו בדקתי על סמך תצפיות וראיונות שערכתי בבית הספר האנתרופוסופי "זומר" ברמת גן ובבית הספר הדמוקרטי ביפו. שאלה נוספת היא האם וכיצד ניתן ללמד את שתי הגישות יחד, קרי, טכניקה המושתת על אימון ומיומנות מצטברת כפי שמלמדים בזרם החינוך האנתרופוסופי ביחד עם חופש הבחירה האינדיבידואלי והיצירתיות אשר מחנכים לה במסגרת בתי הספר הדמוקרטיים.