השאלה הראשונה נחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון מבקש מכם להשוות את הגישות ההיסטוריוגרפיות הפלסטיניות לגבי מרד 1936 – 1939, ולגבי מלחמת 1948.
הגישה ההיסטוריוגרפית פירושה גישתו של ההיסטוריון והרעיונות שמנחים אותו בכתיבה.
אנחנו יודעים שלפני ההיסטוריונים מונחים בדרך כלל אותם המקורות – ובכל זאת כל אחד מהם מפרש את המקורות בצורה שונה. כיווּן הפרשנות הוא הגישה ההיסטוריוגרפית שלו.
גישה יכולה להיות משותפת לקבוצה של חוקרים, ואז אפשר להכתיר אותה בדרך מסוימת.
למשל "גישה מרקסיסטית", "גישה שמרנית", "גישה חדשנית" או "רוויזיוניסטית" – כלומר שמנסה לתת פרשנות חדשה תוך קריאה מחודשת של חומר קיים וכדומה.
השאלה מתייחסת אל שתי קבוצות של כותבים: "בעלי הדבר", כלומר אנשים שהשתתפו באירועים שעליהם כתבו, וחלקם גם הנהיגו אותם, וקבוצה שנייה, של "היסטוריונים מקצועיים", כלומר חוקרים שעוסקים באירועים הללו במסגרת מחקריהם.
אנא עשו את ההשוואה על-פי קריטריונים שתקבעו.
החלק השני של השאלה עוסק גם הוא בהיסטוריוגרפיה, ומתייחסת לפעולו של ההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף. השאלה מתייחסת לתרומתו לכתיבת ההיסטוריה של הפלסטינים ולייחודו. החלק השלישי של השאלה מתייחס לניתוח של מחבר הספר, ומבקש מכם לפרט את הסיבות שהוא מונה לכישלון הפלסטינים במלחמת 1948.
גם השאלה השנייה נחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון, שהוא גם עיקר השאלה (גם מבחינת אורך התשובה), מבקש מכם לנתח את המשך המאבק הלאומי הפלסטיני לאחר התבוסה של 1948, עד למלחמת ששת הימים (1967). בתשובה כדאי לציין את הקשיים שבניהול מאבק לאומי בתנאים שנוצרו אחרי 1948, ולנתח את הדרכים שבהן נמשך המאבק. החלק השני חוזר מבחינה מסוימת אל כתיבת ההיסטוריה, ומבקש מכם להסביר את חשיבות הציטוטים להבנת הנושא. השאלה אינה מבקשת מכם לחזור במילים שלכם על הנאמר אלא להסביר מה הערך המוסף של הציטוט? מדוע, לדעתכם, העדיף מחבר הספר להשתמש בציטוטים, והאם יש חשיבות למצוטטים עצמם להבנת העניין?
החלק השלישי של השאלה חוזר אל האירועים עצמם, ומבקש מכם לנתח בקצרה את היחסים בין הפת"ח לבין אש"ף עד מלחמת ששת הימים (יוני 1967).
בהצלחה, ציון ממן  90/100