אמייל דורקהיים רוצה שנביט על החברה כ"שלם", דרך האנלוגיה לאורגניזם החי שם כל תא הוא שלם לכשעצמו אך הוא חי בתוך קונטקסט ועצם קיומו תלוי בהסתגלותו לאותו קונטקסט (תאים,רקמה).
דורקהיים משליך את האמרה הזאת על יחסי אובייקט סובייקט ואומר שכל יחיד (מיקרו) הוא יחידה שלמה בפני עצמה אך התקיימותו תלויה בגורמים סביבתיים (מקרו) הוא מושפע מסביבה שמאלצת אותו להתרגל לדברים שונים.
כשם שכל יחיד מתקיים בפני עצמו ותולדה של אירועים חיצוניים,יחידים שונים וחלקים אחרים כן כל חברה נוכחית אפילו היא מובנית ושלמה כשלעצמה היא תולדה של חברה קיימת.
"יצירות מופת אינן נולדות יש מאין כאירועים בודדים וחריגים, הן תוצר של הרבה שנות חשיבה משותפת, חשיבה של עם שלם, כן הניסיון הקולקטיבי עומד מאחורי הקול היחיד" (חדר משלך, עמ' 77).
דורקהיים מתייחס לחברה כאובייקט, ז"א רואה את החברה כמקור לשינוי הפרט, היחיד הוא תוצר של החברה , הוא אמנם פועל מתוך עצמו אך בקונטקסט ובשם החברה, החברה אחראית למעשיו ולמחשבותיו.
מרקס מתייחס אל החברה כקונפליקט – כולנו מונעים ע"י אינטרסים אישיים שלעיתים קרובות מתנגשים זה בזה, למרות האינטרסים הסדר החברתי נשמר כי כולנו שומרים על קיום חברתי משותף תחת אותם כללים.
פה מסתתרת החשיבה הדיאלקטית הצופנת בחובה קיום פרדוקסלי, קיום סתירות, קונפליקטים, הפכים וניגודים, החשיבה הדיאלקטית הינה מודל גלי המאפשר להסביר את העולם הקונפליקטואלי, היא נותנת הסברים במקום שהחשיבה הקווית נכשלת.
מרקס מערער על החשיבה הקווית ואומר כי הטכנולוגיות וההתפתחות עושים את הדברים מדויק יותר, טוב יותר, הבורגנות עושה את העולם מפותח יותר, אך אם זה ימשיך באותה צורה , עוד ועוד בורגנות השאלה היא עד מתי? מרקס אומר שהבורגנות מייצרת פרולטריון, שהולך ונהיה עני, בסופו של דבר הוא יקום ויעמוד על שלו ותתחולל מהפכה וזו החשיבה הדיאלקטית.
שאלה מס'  1 – אמיל דורקהיים שאלה מס' 4- קרל מרקס שאלה מס' 5-וובר שאלה מספר 8 גיאורג זימל