נושאים:
הגישה הפרשנית, צ'אפי ומקלאוד, אורינטציה חברתית ומושגית, תשומת לב מגיבה מתאימה למגוננת, ופעילה-מתאימה לפרשנית, מאפיינים צורנים א.
תשומת לב מגיבה- מדובר בתשומת לב שמאפיינת יותר את הילדים הצעירים (שנה-שנתיים) שנשלטים ע"י המאפיינים הצורניים (קול, צבע, מוזיקה). הטלוויזיה יוצרת אצל הילדים גירוי אשר מוביל לתגובה, כלומר הצפייה לא באה מתוך הבנה אלא רק כתגובה ובכך, הילדים נתפסים כפסיבים שמגיבים רק לרעשים, לצבעים או לקולות. ניתן להוסיף כי תשומת הלב היא חיונית עבור תהליכי ההבנה והזכירה של הילדים והיא מתרחשת באופן אוטומטי וכמו כן, ההשפעה היא מהמדיום ישירות אל הצופה (השפעה לינארית).
תשומת לב פעילה- מדובר בתשומת לב שתופסת את הצפייה בטלוויזיה כעשייה חברתית בדר"כ אצל ילדים גדולים יותר. תשומת לב זו מתבססת על התיאורייה של פיאז'ה, כלומר על סכמות החשיבה של הילד שעוזרות לו לצפות ולהבין את התכנים בטלוויזיה. תשומת הלב הפעילה נוצרת בזכות הסכמות הללו שמבוססות על נסיון העבר שלו ועל הנסיון שלו עם הטלוויזיה, כלומר על הסכמה שהיא תוצאה של צפייה בטלוויזיה ושל המציאות החיצונית. תשומת הלב הפעילה מושפעת באופן רב מן הסביבה שבה הילד צופה, היא מושפעת מכך שיש לילד בחירה כלומר הילד נעשה אקטיבי וגם מכך שהילד חושב על התוכן שבו הוא צופה והוא לא רק מגיב.
תשומת לב מגיבה מתאימה יותר לגישה המגוננת- שטוענת שלטלוויזיה השפעה רבה וחזקה על הילדים. שתי הגישות רואות