התבוננות ביקורתית וניתוח המחזה וההצגה מקווה מאת הדר גלרון - סמינריון

סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
ציון 99
שנת הגשה 2009
מספר מילים 7148
מספר מקורות 15

תקציר העבודה

תוכן העניינים
מבוא –2
1 . קונטקסט, שדה ורפרטואר –3
1 .1.  קונטקסט –…3
1.2  שדה -…6
1 .3 רפרטואר …7             2. התכוונות ואינטרטקסטואליות ..
9
2.1. התכוונות -9
2.2. אינטרטקסטואליות -11
3 . דמיות, סוציו- נרטיב, סוציו-סמיוטיקה,סוציו-לינגוויסטיקה –13
3.1. דמויות -..13
3.2.סוציו-נרטיב .16
3.3 סוציו-סמיוטיקה –.17
3.4.
סוציו-לינגוויסטיקה -.23
4 .התקבלות .24
סיכום -…

5 ביבליוגרפיה 26

1 .
מבוא:
מקווה  הינו המחזה הדרמטי הראשון פרי עתה של המחזאית הדר גלרון (לשעבר- נורית הדר פויירשטיין).  את  מקווה  חשפה גלרון לראשונה בקריאה פומבית ב"פותחים מסך- 2003", תחרות מחזאים צעירים, שם זכה המחזה במלגת יצירה ומאז הופקד בידיו של הבמאי מיכה לבינסון. ההצגה עלתה לראשונה ב-11 באוגוסט 2004, בתיאטרון בית לסין, ועד היום רצה כבר מעל ל- 600 פעם.
המקווה של גלרון הוא מקום המפגש החודשי של נשים חרדיות,חילוניות ומסורתיות. במפגש הזה נוצרת בין הנשים מערכת יחסים מרתקת החושפת סודות ושקרים, עימותים בתוך החברה הדתית כגון: פלורליזם מול שמרנות, דעתנות נשית אל מול קיבעון ואפילו מדע מול דת. הנשים המייצגות את שני הקטבים המנוגדים בעימות הזה הן שושנה(מרים גבריאלי), הבלנית הוותיקה, המייצגת את הסטטוס-קוו של החברה הדתית ,מול שירה(נעמה שפירא), הבלנית הצעירה, שהיא הדמות המרדנית, הדעתנית שאינה מקבלת את התכתיבים הגבריים כמובנים מאליהם .      על חלל הבמה מוצב חדר ההמתנה של המקווה. חלל זה  הוא עולם זר ורחוק מעולם החילוניים, המהווים את רב אוכלוסיית צופי התיאטרון, וממבט ראשון ובלתי מודע, היינו מגדירים את בחירת החלל של המחזאית בחירה מוזרה ובלתי ריאליסטית בעליל. אך מסתבר כי בחברה הזו, המוצגת בפנינו במחזה, המקווה הוא דווקא כן המקום הנכון לדרמה. בעולם הדתי-מסורתי מקווה הטהרה הוא המקום בו נשים מדברות באמת על הבעיות האישיות והחברתיות שלהן, ולא בבית, המקום בו הן אמורות באופן טבעי לדבר עליהן בגלויי. גלרון רוצה שהנשים הצופות בהצגה יבינו כי הגישה לפיה "בחברה בה האישה גם יולדת כל שנה, גם מחזיקה את הבית, וגם המפרנסת היחידה היא חייבת לדחוק את הרגש שלה ואת הרצונות שלה הצידה" איננה מחייבת עוד.  החיבור בין הטקס הדתי לבמה הצליח להעביר תחושות ופרשנויות שלא היו מתאפשרות בלי העולם הדתי ובלי השפה הדתית.  אבל הערך המוסף ביצירתה זו של גלרון הוא, שלפתע פתאום אותו טקס פשוט ושגרתי של טבילה במקווה קיבל הוד מחודש, קיבל עוד משמעות.  דרכו אנו מקבלים משמעות חדשה שמטעינה את התודעה הציבורית לגבי הזהות שלנו כעם וכחברה. ההצגה  מקווה  כמו גם המחזה , משמשים תשתית לעיצובם של אפוס ומיתוס לאומי, וגם מסד למערכי מוסר.כווריאציה שמעניקה צורה מודרנית לזהותנו, ליחסי אדם- אל, אדם- אדם.
בעבודתי זו אנסה לפרוש את החלום ואת החזון החברתי, הדתי והאמנותי שהניעו את היצירה לכדי מימוש בימתי תוך התמקדות בנושא המחזה- 'על נשים ועל מקום' ואעמוד על המרכיבים שעושים אותו למחזה ריאליסטי: אבחן כיצד תופס חדר ההמתנה של המקווה את מקום ה'סלון' או 'חדר המגורים' של המחזה הריאליסטי, מה עושה את הדמויות לריאליסטיות כל כך, איך תורמים שפת המחזה, התלבושות והתפאורה לאותנטיות ומדוע ההשפעה שיש למחזה על הצופים/הקוראים מעידה על סוג המחזה שהוא.