תהליכי היוועצות

מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2012
מספר מילים 4077
מספר מקורות 11

תקציר העבודה

עבודת סיום הקורס:
תהליכי היוועצות קורס: 3235
תאריך הגשה: 04.02.2013
תוכן עניינים
חלק ראשון: התייחסות אישית ביקורתית למודלים -עמוד
3 -5
חלק שני: ניתוח של אירוע ההיוועצות תיאור האירוע –.עמודים
6 -7
התייחסות מבוססת קריאה -..עמודים 7-8
התייחסות למבנה ההיוועצות, שלבים ותהליך — עמוד 8
ניתוח עפ"י מודל בריאות הנפש ..עמודים  8-9
ניתוח עפ"י המודל הקוגניטיבי התנהגותי ..עמודים
1 0-11
חלק שלישי: רפלקציה על תהליך הלמידה רפלקציה חן
–.עמוד 12
רפלקציה קרין -…עמוד
1 2
ביבליוגרפיה –עמוד
1 3
חלק ראשון:
בבואנו לבחון ולהתייחס לשני המודלים שנלמדו, בהקשר לתהליך ההיוועצות, אנו רוצות לפתוח בציטטה: "אין אמת אחת בעולם אלא ישנם הרבה פרספקטיבות שונות שבהן יכול האדם להיות במיטבו" (ניטשה). גם בנוגע לתהליכים, תפיסות וגישות שונות שיש בתחומי הפסיכולוגיה והחינוך, אנו חושבות שכדאי תמיד לזכור כי כל אדם, באשר הוא, ייחודי ומיוחד ואין אמת אחת שיכולה להתאים לכולם. בבחינת שיטת ההתערבות המכונה היוועצות, ניכר כי לרוב רצוי לדעת לשלב בין שתי המודלים שנלמדו שכן, מצד אחד, במודל ההתנהגותי הנחת היסוד היא שהתנהגות האדם היא פונקציה של כל הלמידות שלמד בחייו. לעומת זאת, מודל בריאות הנפש שם דגש על הצד הנפשי-רגשי הן של מושא ההיוועצות והן של ההיבטים הבינאישיים בעבודה של המתייעץ.
בכל אחת משיטות ההתערבות שנלמדו, קיימים הדגשים ייחודיים אשר מושתתים על הנחות יסוד שונות המתייחסות לאספקטים שונים אך משלימים, בחייו של אדם.
בכדי לנסות ולחדד את האבחנה בין שני המודלים, בחרנו להתייחס לעובדה כי כבר מראשיתה של הפסיכולוגיה ההתפתחותית- תמיד נבחנה השאלה- לאיזה רכיב קיימת השפעה גדולה יותר על עיצוב אישיותו של האדם- סביבה או תורשה. כיום מחקרים מצביעים על כך שבאופן מובהק, גם לסביבה וגם לתורשה קיימת השפעה מכרעת, רק שהאופן שבו כל רכיב משפיע, משתנה מאדם לאדם (מתוך: "אינטליגנציה: תורשה וסביבה", כהן, א', פרידמן, ד').
כך גם ניתן להתייחס לשני המודלים, אשר האחד- מודל בריאות הנפש, מתבסס בעיקרו על מאפייני אישיותו של מושא ההיוועצות והמתייעץ, איכות הקשר ביניהם ובעצם הדגש בטיפול הוא מעמקי הנפש והפסיכולוגיה, בשאיפה לסייע למתייעץ לשפר את מסוגלותו להתמודדות עם בעיות בעתיד. לעומת זאת, המודל ההתנהגותי מתבסס ברובו על השפעת הסביבה ועל ההתנהגות הנלמדת וה"יבשה" המהווה בעיה בעיני המתייעץ, בעיקר בזמן ההווה.
עדיין חשוב לנו לציין כי הניתוב של כל מודל לצד זה של סביבה, או הצד האחר של תורשה, הוא רק במטרה להשוות ולהבחין בין שני המודלים. אין זה אומר שההשפעה היא מוחלטת. תמיד התורשה והסביבה משולבים בהשפעתם על אישיותו והתנהגותו של האדם.
כפי שמוזכר בספרה של ארהרד, במחקר חסרה עדיין טקסונומיה של מודלים הנגזרת מרציונל מבוסס כהלכה, וכדי להגיע לכזו, יש להתייחס למאפיינים שונים כגון: מטרת ההתערבות, תפיסת העולם של המתייעץ, יעדים, תוכן וכדו'. בשל המגוון הרחב של הארגונים והתחומים המשתמשים בשיטת ההיוועצות ככלי טיפולי, לכל מודל יש את הטכניקה הייחודית שיכולה להתאים לכל ארגון ולכל תחום באופן ספציפי. יחד עם זאת, בחרנו לסכם במספר נקודות את עיקרי הביקורת שלנו לשני המודלים:
המודל ההתנהגותי עובד בדרך של מתן חיזוק, עונש, הכחדה, עיצוב התנהגות, הדגמה, גירוי/תגובה וכו', ולדעתנו חסרה בו ההתייחסות לעומק הנפש של האדם. ייתכן מצב בו ההתנהגות הרצויה תושג, אך נפשו של מושא ההיוועצות תישאר פצועה.
במודל ההתנהגותי ההתייחסות היא נקודתית להתנהגות ספציפית ולא למכלול אישיותו של מושא ההיוועצות.
קיימת מעיין תחושה במודל ההתנהגותי שבמרכז העניינים עומד המתייעץ אשר דן בבעיה שמפריעה לו. נקודת המוצא היא לא מושא ההיוועצות- מה שהוא מדווח כקושי בעיניו, אלה מה שנראה בעייתי בעיני המתייעץ. כלומר השאיפה היא שמושא ההיוועצות יתאים את עצמו לנורמה המצופה וייתכן שנגרם פה עוול. אין ניסיון להתייחס לדיפרנציאציה בין בני האדם. ייתכן שכאשר מצופה מאותו תלמיד לשבת לאורך זמן בשיעור, או להכין באופן קבע את שיעורי הבית- לא תלוי בסביבה, בחיזוקים, בעונשים וכדו', אלה דווקא בצרכיו האישיים ובתחומי התעניינותו של אותו פרט, ולפי המודל, השאיפה היא להוביל את הפרט שיתאים עצמו לנורמה המקובלת.
במודל ההתנהגותי, עצם ההתייחסות להתנהגות ולא למבנה אישיותו של מושא ההיוועצות מעבירה מסר סמוי שהבעיה הנידונה היא פתירה ועם התערבות יעילה של הסביבה, ניתן לראות תוצאות מיידיות, וכך נמנעים משימוש בתוויות קליניות. לעומת זאת, במודל בריאות הנפש בפרט, כמו גם בתחום הפסיכולוגיה בכלל, התהליכים הטיפוליים נמשכים זמן רב יותר ולא תמיד ניתן לראות בבירור את התוצאות.
עצם היכולת לכמת את המושגים ההתנהגותיים, במודל ההתנהגותי, מאפשרת לבצע הערכה יעילה של התהליכים הטיפוליים, אל מול שינויים ברגשות או במאפיינים האישיותיים, שלא תמיד ניתנים למעקב ולמדידה.
כלומר, מכל האמור לעיל, ניתן שוב לחזור ולומר שאין אמת אחת ואין מודל אחד אשר ניתן לומר עליו שהוא יותר טוב מקודמו. תמיד יש לבחון כל מקרה לגופו: להתייחס לאירועים הקודמים להתנהגות הבעיה, וכן, יש להתייחס למאפייני אישיותו, לרגשותיו, למגבלות נוירולוגיות, פיסיולוגיות ואישיותיות אם יש, ולקחת בחשבון שייתכן כי ההתערבות ההתנהגותית אינה מספקת וגם אם על פני השטח נראה כי המטרה הושגה. מצד שני, עצם התפיסה, בגישה ההתנהגותית, שעל הסביבה לקחת חלק בתהליך הטיפולי ולא רק לצפות ממושא ההיוועצות שיעשה שינויים, היא מאוד משמעותית והיא גורמת גם לסביבה להיות דינאמית ולא להפוך להיות פאסיבית.
כדי לסכם אם הדברים שהעלנו, בחרנו להציג מקרה אחד לדוגמא, אשר נתקלנו בו במסגרת עבודתנו בגן הילדים, ולהתייחס אליו לפי שני המודלים שנלמדו:
אחת מבנות הגן, נוהגת באופן קבע לגעת בחפצים שהם לא שלה, בעיקר חפצים של מנהלת הגן, אביזרי לימוד, טייפ, כלי כתיבה לשימוש הצוות בלבד ופתיחת ארון הגננת ולקיחת חפצים מתוכו. כמו- כן, אותה ילדה מתקשה מאוד להישמע לדברי הצוות, היא נוהגת להתעלם כשפונים אליה ואוסרים עליה לעשות דברים ללא רשות, וברגע שנתקלת בהתנגדות, היא מייד מתפרצת, משליכה חפצים ומתחילה להתפרע.
לפי המודל ההתנהגותי, הגננת פונה להיוועצות אצל היועצת כאשר התנהגות הבעיה היא קשייה של התלמידה בקבלת מרות וציות לסמכות, והתופעה של לקיחת חפצים ללא רשות. בבחינת הרקע ניתן להתייחס לכל זמן "ריק" בו הילדה נמצאת בחוסר מעש ומגלה חוסר עניין בפעילות המתקיימת וכן, מעברים בין פעילות לפעילות. הטיפול שניתן להציע לפי המודל הזה היא בניית תוכנית הכוללת מתן חיזוק, עונש, הכחדה, עיצוב התנהגות, הדגמה, גירוי/תגובה, בשאיפה להפסיק את ההתנהגות המפריעה של הילדה. ייתכן שהתוכנית תסייע להכחדת התנהגות הבעיה וזה יביא לאקלים גם טוב יותר, ואף להתייחסות חיובית כלפי אותה ילדה, שיכולה לשפר את הדימוי העצמי שלה ויעודד תקשורת חיובית יותר שלה עם הסביבה. יחד עם זאת, לפי מודל בריאות הנפש, ייתכן שאימה של הילדה היא זו שתפנה לשיחת היוועצות, בעיקר מתוך חשש ודאגה לביתה, אשר מתנהגת באופן חריג מהמצופה, וגוררת הרבה תגובות שליליות של הסביבה כלפי התנהגותה. מטרת שיחת ההיוועצות, עפ"י מודל זה תהיה להנחות את האם, כיצד לסייע לביתה, במטרה להקנות לה כלים להתמודדות לטווח רחוק, וחשוב שיחסי המתייעצת והמייעצת, יהיו חיוביים  כי בכך מותנית הצלחת השיחה. כמו- כן, ייתכן שבמהלך הטיפולים יעלו קשיים רגשיים אצל המתייעצת או מושא ההיוועצות, ויסתבר שהם אלה שגורמים להתנהגות זו. במקרה הנוכחי- מדובר בילדה מעוכבת התפתחות, אשר יש לה אח תאום ומדיווחים שהגיעו ממסגרות קודמות של הילדה, ומסיטואציות בהן ניתן היה להתרשם מקשר האם- בת, עלה חסך רגשי משמעותי, אשר ניתן לתרגמו לחיפוש אחר תשומת לב מצד הילדה, באופן מתמיד, אם בדרך של התנהגות שלילית, או בדרך של לקיחת חפץ קבוע שילווה אותה לכל מקום.
לסיכום, נחזור ונאמר שלכל מקרה ניתן להתייחס מכמה אספקטים ותמיד שילוב בין מודלים שונים, יכול להניב תוצאות טיפוליות טובות יותר מאשר היצמדות למודל אחד. בכל מודל נדרשת מומחיות מסוימת- אם בידע על התפתחות פסיכו- חברתית, בבקיאות בשיטות דרכים ומתודות, במודל הביהביוריסטי- נדרשת התמצאות במודל תקשורת מורכב, התמצאות בתוכניות התערבות התנהגותיות וכדו', הן מצד המתייעץ והן מצד המייעץ. לעיתים טיפול מוצלח יכול להיות מוטה יותר למודל בריאות הנפש או דווקא למודל ההתנהגותי, ובכלל- כל מה שנוגע לתחום ההומני- הוא משתנה, מגוון ומותאם לכל פרט ופרט, בין אם מדובר במתייעץ, במייעץ או במושא ההיוועצות, וייתכן שמודל מסוים יכול להתאים יותר לאישיותו של אותו אדם שלוקח חלק בתהליך ההיוועצות, ולדעתנו, הדגש צריך להיות על האמונה בדרך שנבחרה, ובידע וההתמצאות של אותם גורמים המעורבים בתהליך ההיוועצות.