עבודת חקר איכותנית בנושא שחיקת מורים. המחקר נערך על ידי שתי חוקרות ובחן כיצד מורות בבית ספר יסודי מתמודדות עם שחיקה באילו כלים מעשיים הן משתמשות. לצורך המחקר נערכו ראיונות עומק חצי-מובנים.
מקצוע ההוראה מזוהה בספרות כאחד השוחקים והתובעניים ביותר, כאשר תסמונת השחיקה (Burnout) מוגדרת כתהליך הדרגתי של ריקון כוחות פיזיים ונפשיים. השחיקה מובילה לעזיבת מורים רבה מדי שנה, דבר הפוגע ביציבות מערכת החינוך. המחקר הנוכחי מבקש לענות על שאלת המחקר: כיצד מתמודדות מורות בבית ספר יסודי עם מצבי השחיקה הקיימים בעבודתן בהוראה, ובאלו כלים מעשיים הן משתמשות כדי לסייע לעצמן בהתמודדות זו? העבודה סוקרת את הבסיס התיאורטי לשחיקה (פרוידנברגר, צ'רניס, שואב, גרינפלד ועוד), מציגה את המתודולוגיה של הראיונות, ומחלקת את הממצאים העולים מהשטח לארבע קטגוריות התמודדות: חוסן פנימי ושליחות, הצבת גבולות בין הבית לבית הספר, שיטות פדגוגיות וניהול כיתה, ותמיכת עמיתים.