גיוס תלמידי ישיבה לצה"ל

תקציר העבודה

שאלת הסדר דחיית השירות בצה"ל של תלמידי הישיבות מלווה את החברה הישראלית מזה עשרות שנים. תופעה זו, אשר מסתיימת לרוב בשחרור תלמידי הישיבות מהשירות בצה"ל, הינה תופעה המושרשת עוד בימים של קודם הקמת המדינה. הוויכוח הציבורי בעניין אי גיוס בחורי ישיבות לצה"ל נובע מהשתייכותם של האזרחים בחברה הישראלית לתרבויות שונות ומגוונות, דבר אשר גורם להתנגשויות רבות שעולות לסדר היום הציבורי בעניינים כאלו ואחרים. כמו כן, מאז שנות השבעים ועד היום מתגלגלות אל פתחו של בית המשפט העליון עתירות נגד אי גיוסם של תלמידי הישיבה שתורתם אומנותם. בעבודה זו אדון בסוגיה שנויה במחלוקת זו, העומדת במרכזו של וויכוח ארוך שנים בחברה הישראלית על כל רבדיה.

הפרק הראשון של העבודה ידון בוויכוח הציבורי בעניין גיוס בחורי הישיבות. בפרק זה אדון בהסדר תורתו אמונתו, אשר דוחה או פוטר משירות צבאי את תלמידי הישיבה (גוטמן, י', קורן, ד', 2017, עמ' 35-41). אסביר מהו הסכם תורתו אמונתו, מה עומד בבסיסו וכיצד, למעשה, הוא עוגן במדינה. לאור הסכם תורתו אומנותו, ראיתי לנכון להתייחס לעקרונות חופש הדת, הזכות לשוויון וההתנגשות בין שני עקרונות אלו לאור סוגיית אי גיוס בני הישיבות לצה"ל. חופש הדת והזכות לשוויון הינם מושגים בסיסיים בכל הנוגע לסוגיית גיוס בחורי הישיבה לצה"ל. מושגים אלו ממלאים תפקיד מרכזי במערך השיקולים של סוגיה זו, אשר תכליתם להציג את השיקולים הנורמטיביים שיש להביא בחשבון כאשר באים לבחון את שאלת גיוסם של תלמידי הישיבות לצה"ל. בנוסף, אראה כיצד שני עקרונות אלו מתנגשים כאשר אנו באים לדון בגיוס בחורי הישיבות לצה"ל. בסוגיה זו, ולאור התנגשות שני ערכים אלו, נוצרת בחברה הישראלית שתי קבוצות אשר כל אחת מהן דובקת בערך אחר ומצדיקה, או לא מצדיקה, את פטור גיוסם של בחורי הישיבות. על כן, אדון בעמדתם וטענותיהם של הציבור החרדי והציבור החילוני בכל הנוגע לגיוס תלמידי הישיבות, וכיצד כל אחת מהקבוצות השונות רואה באור שונה את תוצאות הסוגיה.

לאור מחלוקת ציבורית סביב נושא זה בין שני קבוצות שונות בחברה הישראלית, שאלת שירותם של בני הישיבות הגיעה בסופו של דבר אל בית המשפט העליון. לכן, בפרק השני של עבודתי אדון בהתפתחות הפסיקה בנושא. את הדיון בנושא אציג באמצעות שלושה אנשי מפתח אשר עתרו לבג"צ נגד אי גיוסם של תלמידי הישיבה לצה"ל: בג"צ 70\40 בקר נגד שר הביטחון, בג"צ רסלר 1,2,3 ו בג"צ 97\3627 רובינשטיין נגד שר הביטחון. בלא עיגון חקיקתי לפטור, היו ההסדרים בעניין זה חשופים לתקיפה משפטית, והמחסום העיקרי שעמד בדרכם של העותרים היה הרתיעה המסורתית מדיון בעתירות בעלות אופי פוליטי- ציבורי. על כן, באמצעות עתירות אלה אראה את התפתחות הפסיקה בנושא, וכיצד בית המשפט שינה את גישתו בכל הנוגע להתערבות השיפוטית בסוגיה זו.

פסק הדין השלישי שאדון עליו בעבודתי, בג"צ 97\3627 רובינשטיין נגד שר הביטחון, בשנת 1997, הניע את התהליך להקמת וועדה לחוק המסדיר את הפטור לגיוסם של תלמידי ישיבות. ואכן, בעקבות פסק דין זה, הוקמה וועדת טל שעיגנה את הסדר דחיית השירות תלמידי הישיבות (בן חורין, א', 2015).

לאור התפתחות זו מצד בית המשפט, ראיתי לנכון לדון בפרק השלישי והאחרון בעבודתי בהתפתחות ההיסטורית בשאלת גיוס בחורי הישיבות לצה"ל. למעשה, דחיית שירותם של בני הישיבות, עוד מראשית הקמתה של מדינת ישראל, הובילה שורה של וועדות שדנה בשאלת גיוס בחורי הישיבות לצה"ל. הדיון בהסדרים הללו מלווה את השירות הצבאי בישראל מאז הקמות של צה"ל. על כן הפרק האחרון של עבודתי יציג את הוועדות השונות שקמו בעקבות אי גיוסם של בני הישיבות לצה"ל, ביניהם וועדת טל.

בחרתי לדון בסוגיית גיוסם של בני הישיבות לצה"ל לאור המחלוקת הציבורית הרבה שנושא זה מעורר בחברה הישראלית. מאז ומתמיד עמדה השאלה הציבורית בנוגע לגיוסם של בני הישיבות, לאור הסדר תורתם אמונתם, וראיתי את עבודה זו כהזדמנות לדון בסוגיה הזו ולהיכנס לעומקה.