ממ"ן 12  שאלה 1
חשוב להדגיש כי הסיכון הנתפס בעיני הצרכן מגדיר את רמת המעורבות של הצרכן בקניה ונגזרים ממנו היקף חיפוש המידע ותהליך ההערכה בין חלופות .תפיסת הסיכון תלויה בסוג המוצר,הזדמנויות הקניה ומאפייני הקונה . מאחר ותרופות ללא מרשם רופא אינן מתקשרות לתפיסת סיכון גבוהה כמו תרופות מרשם (שעלולות להיות בעלות השפעה משמעותית יותר על הבריאות)יש לשער כי היקף החיפוש לא יהיה נרחב כיוון שעלות החיפוש גבוהה מהתועלת . .יחד עם זאת יש לסייג ולומר כי היקף החיפוש מושפע (כאמור )גם ממאפייני אישיות של הצרכן כך שאם מדובר בהיפוכונדר למשל אזי יש לשער כי היקף החיפוש יהיה נרחב  יותר .
בכל מקרה יש לצרכן שתי אפשריות חיפוש :
1.      חיפוש מידע פנימי –בזכרון לטווח קצר, ובעיקר בזיכרון לטווח ארוך העובדתי(סמנטי) הכולל את כל הידע של הצרכן על המוצר . למשל תכונות אופייניות,תועלות,מקומות ממכר וכו.
2.      חיפוש מידע חיצוני אישי לא אישי ערוץ מידע מסחרי  אנשי מכירות, דיוור ישיר עובדי חנות התרופות (רוקחים ) פרסומת,תצוגה בחנות התרופות ערוץ מידע לא מסחרי  משפחה ,מכרים  ,מנהיגי דעה (פרופסור קרסו J ).בלוגים ,רשתות חברתיות …
תקשורת המונים כללית ואינטרנט למשל : אתר משרד  הבריאות מדורי צרכנות , וארגונים צרכניים.
שאלה 2
לחברות התרופות יש כוח  לשלוט במידע הנוגע לדבר החשוב ביותר לצרכן :מידע (ידע)הנוגע לבריאותו.  הכוח הזה נובע בראש ובראשונה מיכולתן הכלכלית המאפשרת לחברות התרופות לחקור את מקורות המידע של רופאים,לתת תמריצים ולהשקיע בשיווק ובפרסום כאשר החלק העיקרי של הפרסום נעשה באופן שנקשר ומותנה בצרכים האינפורמטיביים והכלכליים  של הרופאים .
–