תוכן עניינים
מבוא 2
השתקפות המתת חסד בערכי הדת 4
השתקפות המתת חסד בעולם 9
השתקפות המתת חסד בראי הדמוקרטיה 16
השלכות חוק החולה הנוטה למות 17
השקפות המתת חסד בציבור החולים 18
המתת חסד בראי הצוות הרפואי 19
סוגיות הדילמות האתיות הנוגעות להמתת חסד 20
סיכום 21
ביבליוגרפיה 22

מבוא
שאלת המתת חסד מהווה את אחת הדילמות החברתיות המורכבות ביותר לאורך ההיסטוריה האנושית. שאלה זו התעצמה בעידן המודרני, עם התקדמותה של הטכנולוגיה הרפואית והרפואה המודרנית, המאפשרות הארכת תוחלת החיים לכלל האוכלוסייה והארכת חיים באמצעים מלאכותיים לחולים. בתרבויות שונות בעולם ניתנו תשובות שונות בהיבטים רפואיים, דתיים, פילוסופיים, אתיים ומשפטיים. דיני העונשין קבעו האם הרופא שנמנע מהארכת חיים של חולה סופני הוא בבחינת אדם רחום בעל מידות חסד או רוצח הראוי לגינויי חברתי. בישראל הסדיר המחוקק בשנת 2005 היבטים רבים בנושא המתת חסד, תחת חוק החולה הנוטה למות. סקירת ספרות בנושא המתת חסד מציגה את התופעה בראי הדתות, ההיסטוריה בעולם והמצב במדינת ישראל. הסקירה בוחנת את ההתייחסות האתית, דמוקרטית ומשפטית.

בשנים האחרונות חלה עלייה בתוחלת החיים, משנית להתפתחות מדעית טכנולוגית המביאה לכדי הארכת חיים. כתוצאה ממהפכה טכנולוגית זו כוחו של המין האנושי לשלוט בתחום החיים והמוות גדל. הטכנולוגיה הרפואית יצרה יכולת לשלוט במחלות ולרפאם. מאידך, לא תמיד הארכת החיים מלווה באיכות חיים טובה ולעיתים הארכת החיים מובילה לסבל גופני ונפשי המתואר כ"טוב מותי מחיי" (זוננבליק, גרץ, רווה, שטיינברג וינון, 2003; דליות, 2008; Baeke, Wils & Broeckaert, 2011). הבר (2001) מדגישה כי במאה האחרונה, המדע עשה קפיצת דרך משמעותית. מחלות שבעבר המיתו, נכחדו מהעולם. מחלות אחרות הן ברות ריפוי ותוחלת החיים עלתה משמעותית. ברם הארכת החיים והמשכיותם אינה הבטחה לאיכותם. נוצר מצב של חיים עתירי סבל וכאב או נעדרי תודעה וכבוד במקרים של מחלה סופנית או הזדקנות הגוף. הבר (2001) מצטטת במאמרה את פרופ' ברטרנד ראסל " אחת הצרות הגדולות של דורנו נעוצה בכך שהרגלי החשיבה שלנו, אינם משתנים באותה מהירות שבה משתנות הטכניקות שאנו מפתחים".

המתת חסד הינה בעיה בעלת היבטים ודילמות מוסריות, הלכתיות, משפטיות וחברתיות קשות, ומעוררת ויכוחים סוערים בציבור הן בישראל והן בעולם. המתת חסד היא סוגיה מורכבת וקשה שניצבת בין עקרון קדושת החיים, איכות החיים וזכות הפרט לשליטה בחייו ובמותו (שטינברג, 2003; הבר, 2001). כבר בתקופה הקלאסית של יוון העתיקה הופיע הביטוי Euthanasia (טוב – eu, מוות – thanatos) כמוות קל, גרימת מוות ללא כאבים, נטילת חייו של הזולת מתוך כוונה טובה. מוות מתוך רחמים והמתת חסד, המשקפים עמדה של עשיית חסד ומימוש זכותו של האדם למות בכבוד (ליבוביץ, 1986; הבר, 2001 ; Ledger, 2007).

הגדרת המתת חסד מתחלקת בין המתת חסד אקטיבית ופאסיבית. המתת חסד אקטיבית משמעה החשת תהליך המוות באמצעים מלאכותיים אם ע"י הרופא ואם ע"י החולה בסיוע הרופא. הפעולה היא המאיצה באופן ישיר את מותו של החולה. דוגמא לכך היא בקשה מרופא לספק זריקה קטלנית (הבר, 2001 ; כרמל, 2002; Perrett, 1996 ; 2001 ,Summy).
המתת חסד פאסיבית, המוגדרת כמיתת חסד, מתבצעת בהימנעות מטיפול, כלומר הימנעות מעשיית פעולות מאריכות חיים או ע"י הפסקת טיפול הבאה לידי ביטויי בהפסקת פעולות מאריכות חיים כגון ניתוק ממכשירים משמרי חיים (הבר, 2001; 2001 Summy,; כרמל, 2002).
ניתן להבחין בחלוקה נוספת: המתת חסד רצונית והמתת חסד בלתי רצונית. המתת חסד רצונית, וולנטרית , הינה כאשר האדם החולה מבקש מרצונו, מתוך החלטה מודעת ובחירה אישית להפסיק את סבלו ולהשתחרר ממנו. החולה מיישם את זכותו לסרב לקבל טיפול מחזיק חיים כיוון שהוא רואה בטיפול זה כגורם לסבל ואומללות מיותרים (הבר, 2001; 2001 ;Summy; ישי, 2002).
המתת חסד בלתי רצונית, הינה ללא הסכמת החולה. ההחלטה מתקבלת ע"י אחר, רופא או בן משפחה, וזאת היות והמטופל אינו מסוגל להגיע להחלטה עצמית (הבר, 2001).

ההתייחסות להמתת חסד תלויה בחשיבות הניתנת לשני ערכים קדושת החיים אל מול זכות האדם על חייו ואיכות חייו. קדושת החיים היא ציר מרכזי בגישה היהודית ברפואה, אם כי ביטוי זה אינו מופיע בהלכה (בר-אילן, 2003; גליק ויודקוביץ, 2012). קדושת החיים נובעת מכך שבכל אדם קיים דחף טבעי לחיים, והוא שואף להגן עליהם. עובדת היות האדם יצור חי וקיים הינה נתון טבעי שאינו נקבע על-ידי האדם או החברה. עקרון קדושת החיים הינו נורמה בסיסית שאין צורך בהצדקתה. החיים נחשבים ערך עליון ומוגנים ע"י מערכת צווים דתית, משפטית, חברתית ומוסרית. על-פי עקרון קדושת החיים אין מקום לשיקולי איכות החיים. חיי האדם הם ערך שהוא מעבר לאיכותם (בר-אילן , 2003; הבר,2001; ליבוביץ, 1986). בר-אילן (2003) מצטט את הרב אליישיב "חייו של אדם מחוסר הכרה אפילו במצב של מוות מוחי, הם חיים לכל דבר". דהיינו, מרגע שנוצר האדם חובה לשמר את חייו ולא ניתנת הצדקה לפגיעה בחיי האדם. גישה זו מחוזקת בתפיסה הדתית המעמידה את האל במרכז ההוויה האנושית כדברי התנא "על כורחך אתה נוצר, על כורחך אתה נולד, על כורחך אתה חי" (הבר,2001; ליבוביץ, 1986).
הגישה השכלתנית מעמידה את האדם במרכז הכובד וחייו הם בשליטתו הבלעדית. בתפיסה האתית מדובר על עקרון האוטונומיה שלפיו חולה בר כושר שיפוט הינו הגורם המכריע בהחלטות. חייו של האדם הם רכושו כפי שיש לאדם זכות להיאבק על שמירת חייו, כך יש לו זכות לשים קץ לחייו (הבר,2001; ליבוביץ, 1986).
איכות חיים הינה דבר סובייקטיבי. ערך החיים או משמעות החיים הינם מושגים המכוננים על-ידי כל פרט לגבי חייו בלבד, בהסתמך על מצבור פעילותיו של הפרט, מחשבותיו, תכונותיו ומצבור חוויותיו. אין מדובר באמת אוביקטיבית הניתנת למדידה. אפשר לטעון שאי היכולת של הפרט לכונן את חייו בצורה כלשהי שאינה הפיכה, היא ההופכת את חייו לחסרי משמעות. התודעה האנושית, תפיסת עצמי כמתמשך בזמן בעל זכרונות עבר ותוכניות לעתיד, יכולת ההנאה, הצער והתקווה הנילווים אליהם הם אלו המהווים תנאי יסוד לכך שהאדם יכול להעניק משמעות לחייו, כלומר לערך חייו (הבר, 2001). ליבוביץ (1986) הציג את איכות החיים בדילמה בין אובדן התודעה, התחושה והפעילות העצמונית אל מול קיום חיים כאורגניזם חיי, שהמשכיות פונקציות פיסיולוגיות בו נעשית מותנית באמצעים מלאכותיים.