עבודה משפטים בנושא כתיבה וחשיבה משפטית

עבודה מס' 2: סיכום פס"ד ויישומו

חלק א'

שם פס"ד: ת"פ (שלום ת"א) 42043-01-11 מ"י נ' בר.

מצב ההליכים: ת"פ לבהמ"ש השלום – הנאשמים זוכו.

העובדות וטענות הצדדים: הנאשמים השתתפו בהפגנת תמיכה בפלונית בסירובה לשרת בצה"ל בת"א, הוגש נגדם כתב אישום בטענה שסירבו להוראות השוטרים לעצור את ההפגנה בגין הפרעה לסדר הציבורי ולכן, התפתח עימות מילולי ופיזי בין הנאשמים לשוטרים שבמסגרתו הואשמו שהפריעו לשוטר במילוי תפקידו, השתמשו בכוח כדי למנוע מעצר ובריחה מהחזקה חוקית.

טענת המדינה – הנאשמים גרמו להפרת הסדר הציבורי בכך שהפגינו במקום שגורם להפרעה לציבור, הם לא נשמעו להוראות השוטרים ובנוסף, אחד מהנאשמים תקף את השוטרים פיזית.

מנגד טענו הנאשמים – שהם השתתפו בהפגנה חוקית אך, פעולותיהם של השוטרים היו לא חוקיות ולכן, לא צייתו להוראות השוטרים לעצור את ההפגנה. עוד הוסיפו, שההפגנה התקיימה במקום שלא מפר את הסדר הציבורי ואינה מעוררת מחאת אחרים.

השאלה המשפטית: מה הוא האיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין סמכות המשטרה להטיל הגבלה על זכות יסוד חופש הביטוי?

ההלכה: זכות יסוד חופש הביטוי בא להגן על עניינו של כל אדם ולתת ביטוי מלא לתכונותיו ולדעותיו האישיות על כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו ועל המשטרה להגן על זכות זו. עם זאת, חופש הביטוי אין פירושו חופש להפקרות ולמתן ביטוי לכל העולה על רוחו. ולכן, על המשטרה להשתמש בסמכותה להגביל את חופש הביטוי רק במקרים חריגים העונים באופן ברור להגדרת הפרת סדר ציבורי.

הגיון הפסיקה:

• זכות ההפגנה והתהלוכה הינם חלק מזכויות היסוד בישראל שמבטאות את חופש הביטוי שהיא זכות יסוד חוקתית המוגנת ע"י ח"י: כבה"א וחירותו.

לא ייתכן שמשטרה במדינה דמוקרטית תגביל זכות זו ע"י פעולות לא חוקיות ובטענות