אפליית נשים, היא מצב חברתי הקיים בתרבויות רבות, בו נשים נחשבות לבעלות סטאטוס חברתי וכלכלי נמוך בהשוואה לגברים, ומידת שליטתן בחייהן ובסביבתן פחותה מזו של הגברים. מצב זה היה מוכר גם בעבר בחברות ובתרבויות רבות. טל שחר(2021).

נשים בשוק העבודה נתונות לאפליה ולנחיתות בשוק, על-אף שאפליה אינה צריכה להתקיים בשוק התחרותי בו הגורם הלגיטימי היחיד בבחירת התקשרות עם אדם אחר הוא ערכו בשוק. אפליה זו נגרמת בעיקרה בשל דעות קדומות שעדיין משפיעות על קבלת החלטות בעת קבלת נשים לעבודה, קידומן או תגמולן. נוסף על כך, חלק מהנחיתות של נשים בשוק העבודה נובעת מהבדלי חיים, חלקן אמיתיים ובלתי ניתנים לשינוי וחלקן נובעים מחלוקה חברתית של תפקידים. אי-השוויון בין המינים מוצא את ביטויו בממדים שונים בשוק העבודה: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, התרכזות במקצועות מסוימים, פערי שכר, תבניות העסקה שונות ועוד.

בתקופות העתיקות, ואף הקלאסיות, הכנסתה של המשפחה נבעה מתעשייה ביתית, ולמרות שגם בזמנים אלו ביצעו הגברים והנשים תפקידים שונים, תרומתם לכלת המשפחה הייתה שוות ערך. השינוי במאזן הכלכלי בין המינים בא עם המהפכה התעשייתית. הגברים עזבו את משק הבית ויצאו לעבוד תמורת כסף, ואילו הנשים המשיכו לספק שירותים ביתיים בחינם. המשפחה חדלה להתקיים מהתוצרת הביתית של שני בני הזוג והחלה להתקיים רק מהמשכורת שהביא הגבר מהעבודה מחוץ לבית, אשר אפשרה את מימון צרכי הקיום, ומהשירותים שהאישה סיפקה בתוך הבית.

כניסתן של נשים לשוק העבודה במאה 19 התאפיינה בהבדל בין עבודת הגברים לעבודת הנשים. השתתפותן של הנשים בשוק העבודה הייתה משנית לתפקידן בבית, והם עסקו רק בתפקידים אשר התאימו לתפקיד השני של גידול ילדים, ארגון הבית וכדו'. מי שלא הייתה מוכרחת לתרום לפרנסת המשפחה לא עבדה תמורת כסף, כלומר רק בנות ממעמד הפועלים מכרו את כוח העבודה שלהן. מי שכן עבדה, הועסקה בעבודות שחורות תמורת שכר נמוך