השוו בין מחקרו של טרמן ומחקרה של קרוס. הסבירו במה דומים ובמה שונים שני המחקרים. העלו נקודת ביקורת כלפי כל אחד מהמחקרים:
משתתפי המחקר: טרמן דגם משתתפים מגילאי גן עד מתבגרים בכיתה ח', קיבל המלצות מהמורים ועל הילדים ערך מבחני משכל ומתוכם איתר את הילדים המחוננים. קרוס דגמה משתתפים בגילאי 16,17 הנמצאים בבית הספר ייעודי למחוננים וערכה להם מחקר על ידי שאלון MMPI-A.
מסקנותיו של טננבאום במחקרו על מחוננים:
• תינוקות שזכו לכמות משמעותית של גירויים מאימם, משיגים תוצאות טובות יותר במבחני יכולת קוגניטיבית, במועד מאוחר יותר. תינוקות בגילאי חודשיים שקיבלו עידוד לשים לב לסביבתם, נטו לחקור אובייקטים בגיל 5 חודשים.
• קשב וזיכרון מתחת לגיל שנתיים וחצי, עשויים להיות רמזים טובים לתפקוד אינטלקטואלי מאוחר.
• תדירות הוראת הלשון ביוזמת האם/המטפל בילד, לפני גיל שנתיים, נמצאה כמועילה לתינוק יותר מכל חוויה שכלית מקרית אחרת שהתרחשה כאשר התינוק שיחק לבדו.
מסקנותיו של טננבאום במחקרו על ילדי הפלא:
• תדירות אי-מימוש הפוטנציאל שלהם גבוהה ומצביעה על הקושי לנבא הצלחה בבגרות, באמצעות סימנים מוקדמים בילדות. חלקם מצטיינים בתחום שונה מזה שהצטיינו בו בילדות.
• לא ניתן לציין אפיון הומוגני של ילדי הפלא.
• קיים קושי להסביר את התופעה הן על פי גורמים תורשתיים (לרוב אין במשפחה מקרים דומים) והן על פי גורמים סביבתיים (בגילם הצעיר טרם הושפעו באופן משמעותי מהסביבה). עם זאת, מצאו מספר גורמים סביבתיים בעלי השפעה: תמיכת הורים ובני משפחה, התאמת החינוך לצרכי הילד, יציבות נפשית.