שאלה 1
א. בתקופה שלפני קום המדינה היה רצון ליצור בסיס משותף בחינוך, בחברה ובתרבות, ולכן לא ניתנה לגיטימציה לרב תרבותיות.
מקום המדינה ההתמקדות הייתה ביצירת אומה הומוגנית ככל האפשר מבחינה תרבותית, היה צורך ללכד את כולם ולא היה מקום לשונות, הייתה דרישה מהעולים שיצרו לעצמם זהות חדשה, כשהשפה הייתה אחד האמצעים לבניית הזהות הזאת, והיא הייתה לגורם מחבר ומשתף.
היא עיצבה את החינוך והתרבות שמחבר בין האוכלוסיות האחרות. ומי שלא אימץ את השפה נותר בשוליים.
תפקיד המורים היה להפיץ את הרעיון הלאומי של המדינה החדשה. ודרשו מהעולים לאמץ זהות חדשה. העולה נדרש להדחיק את התרבות שלו ולהיטמע בתרבות החדשה.
וכך נוצר ניכור ממערכת החינוך לעולים במיוחד העולים מערי פיתוח.
מי שלא התאים לדרישות המערכת ספג כישלונות הן בחברה והן במערכת החינוך.
הכישלונות התבטאו במיון לשני מסלולי לימוד נפרדים –
1.בית ספר תיכון עירוני – אפשרות להמשיך להשכלה הגבוהה, תנאי לניעות חברתית
2.בית ספר תיכון מקצועי – מבוססת על מיומנויות מקצועיות נמוכות לא מאפשרת השכלה גבוהה וניעות חברתית (רובם בני עדות המזרח)
בשנת 1968 עלה רעיון שמטרותיו היו:
1.השגת שוויון חברתי באמצעות החברת השתתפות של אוכלוסיות נוספות בחינוך העל יסודי.
2.העלאת הישגים לימודיים – באמצעות הקבצות
3.אינטגרציה חברתית
4.העלאת רמת ההשכלה של המורים המלמדים בחט"ב
רב תרבותיות לא היה חלק ממטרות הרפורמה של חטיבת הביניים. √
הרפורמה שינתה את פני החינוך העל יסודי תוצאותיה היו:
1.כ – 85 אחוז מתלמידי בית הספר היסודי השתלבו בבתי ספר תיכוניים.