הוראת השואה באופן חוויתי רפרט במסגרת הקורס : מכאוב הדעת : סוגיות בהוראת השואה והג'נוסייד בארץ ובעולם סמסטר 2005ב' תוכן העניינים :
מבוא .עמ'
1 הוראת השואה – היסטורית / ערכית / רגשית -.עמ' 3
הוראת השואה בתחומי דעת שונים -עמ' 7
סיכום עמ'
1 1
נספח א' –..עמ'
1 2
נספח ב' –..עמ'
1 3
ביבליוגרפיה -.עמ'
1 4
-1- הוראת השואה באופן חוויתי מבוא
"כי כמה שתדע יותר ילד אתה רק תבין פחות…" בין החוקרים, אנשי החינוך, המורים, אנשי ציבור, פוליטיקאים ובני הדור הראשון והשני לשואה אין תמימות דעים באשר להוראת השואה. נכון כי הוראת השואה עוגנה בחוק כבר ב-1980 אך למעשה מאז הסתיימה השואה ועד ימינו חלוקות הדעות כיצד יש להורות את הנושא. מהדעה הקיצונית הטוענת כי אין להורות את הנושא כלל משום "טריותו" ולהסתפק בהנצחה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, עבור בגישה הרציונלית הטוענת להוראת השואה במסגרת שיעורי ההיסטוריה הרגילים, המשך בגישה הקושרת קשר הדוק בין הלקח ההיסטורי והציונות ועד גישות אינגרטיביות יותר המרחיבות את נושא הוראת השואה מעבר לכתלי הכיתה ומעבר לשיעורי ההיסטוריה.
עבודה זו תעסוק בגישות האינטגרטיביות תוך שימת דגש על הרגישות והזהירות המתבקשת בהוראת השואה. כלומר, נשאלת כאן השאלה כיצד ניתן ללמד את השואה מלבד בשיעורי ההיסטוריה? האם ניתן לשלב את הידע ההיסטורי עם נושאים אחרים? מה הסכנות בלימוד אינטגרטיבי? מה היתרונות?
כיצד יש ללמד את השואה?. האם כחלק מההיסטוריה של העמים? של היהודים? של הקמת מדינת ישראל? האם ניתן לתפוס באופן רציונלי את השואה? האם ניתן לשמור על גישה "אקדמית-אוביקטיבית"?
השואה היא נושא הלימוד היחיד שחובת הוראתו מעוגנת בחוק חינוך ממלכתי (מ-1980). אולם, דרכי ההוראה, התכנים והדגשים נתונים לויכוח מתמשך. מחד גיסא הטוענים לייחודה של השואה ולתפקידה החיוני בבניית הזהות הלאומית של החברה הישראלית ומאידך גיסא מצדדי הפרשנות האוניברסלית המוסרית לשואה, שהתעקשו על הוראתה במסגרת כוללת של לימודי ההיסטוריה. מלבד ההבדלים בפרשנות האוניברסלית  או הפרטיקולרית ישנם גם הבדלי גישה מהותיים בין החוקרים ההיסטוריוגרפיים לבין האפשרויות שטומנות בחובן הטכנולוגיות המתקדמות. החוקרים עדיין מתמקדים בסוגיות מהותיות, לעומתם, בעזרת הטכנולוגיות המתקדמות ניתן להביא עדויות מוקלטות של ניצולי שואה למרכז השיח הציבורי. נוצר כאן מתח מתמיד בין סימני השאלה שמעמידים -2- ההיסטוריונים, לבין סימני הקריאה שמציבים אנשי ציבור, פוליטיקאים ואנשי חינוך ובכללם גם בני הדור הראשון והשני לשואה.
שאלת המחקר שעבודה זו באה לבדוק היא : האם הוראת השואה צריכה להעשות במסגרת שיעורי ההיסטוריה בלבד, או שיש אפשרויות אחרות?
להערכתי מן הראוי ללמד את נושא השואה בדרכים רבות ומגוונות ולא רק בשיעורי ההיסטוריה. בעבודה זו אציג בקיצור את הגישות השונות והדגשים השונים העומדים ביסודה של כל גישה. בנוסף אביא דוגמאות משלי להוראת הנושא ואת דעתי בסוגיה הנדונה.
חשוב כאן לציין לדעתי כי עובדת היותי מורה לאמנות, מורת עברית בכיתת קלט ובאולפן למבוגרים, חניכה ומדריכה בשומר הצעיר, השפיעו על דעותי הראשוניות בנושא, דעות שאולי התעשרו, התרחבו והתנסחו בעקבות העבודה והקורס, אולם לא השתנו מבחינה מהותית. עוד חשוב לי לציין כאן שלאורך כל העבודה (וגם לעומקה ורוחבה) התלבטתי מה 'להכניס' לכאן? מה אקדמי ומה לא עומד בדרישות האקדמיות? מה אפשר להכניס לכאן מנסיוני ומה לא שייך? מה אולי רגשני או רגשי מדי? באיזו מידה דעותי, רגשותי, אמונותי משפיעות ואולי מטות את הטיעונים?
דומה כי כל ההתלבטויות הללו קשורות קשר בל ינתק לנושא הזהות (השמו"צניקית, הקיבוצניקית, הגלילית, הישראלית, היהודית, האנושית…)שלי בכלל ולנושא הוראת השואה בפרט, בשלב זה של המבוא הן יוותרו ללא תשובה.