בשנים האחרונות ניתן למצוא מספר גדול של מחקרים המציגים את מעורבות ההורים בביה"ס כתופעה חברתית הגוברת והולכת. מעורבות ההורים בביה"ס הנה עובדה קיימת, המתרחשת בדרגות שונות בבתי ספר והנה יעד מרכזי במערכת החינוך שילך ויתעצם עם השנים. בשנים האחרונות דרישת ההורים הנה להיות שותפים בגיבוש מדיניות ביה"ס, תחום שבו להורים כיום אין השפעה רבה (נוי, 1992; עמית, 2005). הפער הקיים בין רצון ההורים להיות שותפים בקביעת המדיניות מחד לבין המצב המצוי כיום מאידך, גורם לתחושת אי שביעות רצון. תחושה זו קיימת במערכת החינוך כתוצאה מהעמימות השוררת ביחסים בין ההורים לבין המורים ומהעדר מדיניות כוללת וברורה בנושא זכויות ההורים וחובותיהם במערכת החינוך (גבתון וזילברשטיין, 1991). מצב זה של חוסר מדיניות ברורה עלול להביא למספר תוצאות אפשריות: העמקת הפער בין תפיסת ההורים את מקומם במדרג מקבלי ההחלטות לגבי הנעשה בביה"ס לבין תפיסת סגל ההוראה את מקומם. יצירת יחס של חוסר אמון מצד סגל ההוראה כלפי ההורים.
אי קיומו של דו-שיח משמעותי ומהותי בין הגורמים השונים במערכת וחסימת ערוצי תקשורת אפשריים. בית הספר, כמו ארגונים רבים אחרים, הוא מערכת פתוחה.
בהיותו כזה הוא פועל בתוך סביבה דינאמית ועליו להתאים את עצמו לסביבה שבה הוא פועל. כדי שארגון יהיה אפקטיבי הוא צריך להיות מערכת תמסורת הנוטלת מסביבתה תשומות והופכת אותן לתפוקות המשווקות אל הסביבה (בר חיים, 1988).
בספרות המקצועית קיימת עמימות לגבי הגדרת המושג מעורבות ועולה הקושי בשימת הגבול הדק שבין מעורבות תומכת להתערבות הורסת. המחקרים המצדדים במעורבות הורים טוענים, שהיא מגבירה את יעילותה של העבודה החינוכית, מחזקת את ביה"ס, משפרת הישגים לימודיים, גורמת להעלאת הדימוי העצמי, מפחיתה בעיות משמעת ומעלה את שביעות רצון ההורים (נוי,
1 986).
מאידך, מחקרים אחרים לא הגיעו לאותם ממצאים ומסקנות.
אלה, רואים את כניסת ההורים לביה"ס כהתערבות המפריעה לצוות החינוכי במילוי תפקידיו ופוגעת במיוחד במעמדו של המורה. בעבודה זו נדון במעורבות ההורים בחינוך. נלמד את נושא "מעורבות ההורים" ונבדוק האם יש הבדל בין מעורבות הורים במסגרות חינוך שונות (פנימייה עם רוב ילדים ממשפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך מול בית ספר חטיבת ביניים חצי פרטי בו מתחנכות תלמידות ממשפחות במצב סוציו-אקונומי גבוה).