הערות מקדמיות: בגוף העבודה לא צוינו עובדות בנוגע להבאתו של א' אל מול שופט בית-משפט מחוזי תוך 14 יום מיום כליאתו/החזקתו במעצר מנהלי.
לפי סעיף 5(א),(ב) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי-חוקיים, בהנחה שהעצור מוגדר כלוחם בלתי חוקי היות והוא עומד בהגדרה הקבועה בסעיף 2 לחוק, או לחילופין לפי סעיף 4(א),(ב) לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) אם לא הובא העצור בפני שופט במסגרת פרק הזמן שצוין לעיל, ישוחרר העציר.
לצורך קיום דיון בעניין הנדון, אנו מניחים כי העצור א' הובא לביהמ"ש המחוזי לצורך ביקורת שיפוטית, וכי השופט האריך מעצרו בהתאם לבקשת כוחות הביטחון.
לעניין ההליך הפרוצדורלי בו הועברה התקנה – סעיף 39
לחוק יסוד: הממשלה מגדיר כי הממשלה, ראש הממשלה או שר שהסמיך אותו ראש הממשלה בנסיבות מסוימות הם אלו הרשאים להתקין תקנות לשעת חירום. בגוף העבודה צוין כי שר הביטחון ע"פ החלטתו התקין את התקנה. ע"פ העובדות היבשות, דין התקנות להתבטל היות ואינן קבילות במישור הפרוצדורלי המתבקש מחוק יסוד: הממשלה. טענותיו של העותר:
מרשי נחטף ע"י שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל והוחזק ואף מוחזק נכון לרגע זה במעצר מנהלי, מכוח הוראותיו של שר הביטחון.
במהלך חקירתו נמנעה ממרשי זכות הפנייה לערכאה משפטית, והוא מוצא עצמו מזה זמן לא מועט חי תחת תנאים מחפירים ותת-אנושים הכוללים חקירות ממושכות, שעות שינה מעטות ביותר וטרטורים אינסופיים. -…