תקציר העבודה עוסקת בניתוח תוכן איכותני של היצירות הלויניות המוקדמות ובודקת כיצד מיוצגת המלחמה כצודקת וטבעית בעיני הכתיבה הסאטירית של לוין בין 1967-1973. השערת המחקר היא כי לוין מציג את המלחמה כטבעית וצודקת באופן אירוני על מנת לעורר את קהל צופיו.
קורפוס המחקר כולל את טרילוגיית הקברטים של חנוך לוין, מערכונים, פזמונים, בלדות, קטעי עיתונות ומאמרים. בעבודה תוצג סקירה ממעוף הציפור על התיאטרון והכתיבה הסאטירית תוך התייחסות לפריחת תיאטרון המחאה הישירה שלאחר מלחמת ששת הימים, כפועל יוצא של השינוי החברתי, והשפעתו התרבותית. לאחר מכן, תצלול העבודה אל תוך עולמו של היוצר ותבצע ניתוח פילולוגי של שלושת הקברטים הסאטיריים: 'את אני והמלחמה הבאה', 'קטשופ' ו'מלכת האמבטיה' שנכתבו בין המלחמות.
זאת במטרה להבין את הנמשל האלגורי ביצירות לוין, כפועל יוצא של תחילת תסיסת הדיצנזוס בחברה הישראלית ופריצת הז'אנר הביקורתי שהגיח מן ענני האופוריה.