ב1979
התרחשה באיראן "המהפכה האסלאמית" שהובילו אנשי הדת בראשותו של המנהיג הדתי חומיני. המהפכה החליפה את השלטון המלוכני ששרר במדינה מהמאה החמש עשרה בשלטון דתי אסלאמי.
המהפכה הייתה מהפכה עממית ועוררה עניין רב בעולם כולו בשל אופי המשטר המהפכני אשר בניגוד למשטרים מהפכניים אחרים לא השתית את מדיניותו על ערכים חדשניים אלא דגל בחזרה לעבר, אל עקרונות האסלאם.             הגורמים להפיכה רבים וקבוצות כוח שונות בחברה האיראנית הצטרפו למאבק שהוביל לקץ השלטון הקיים. אולם הממסד הדתי הוא אשר היווה את גורם ההתנגדות הדומיננטי והחזק ביותר והוא אשר זכה בשלטון המדינה לאחר ההפיכה, שלטון שנמשך עד היום.
חכמי הדת שנהנו מתמיכה עממית רחבה השכילו לנצל את המצוקות והקשיים והתמיכה של שכבות האוכלוסייה השונות לטובת המהפכה (מנשרי, 1996).
            העבודה תתמקד בשאלה כיצד מעמדה של הדת באיראן השפיע על תהליכי השינוי והחילון אשר הנהיג השאה מוחמד רזה בשנות שלטונו 1979-1941
ובמיוחד בתקופת המהפכה הלבנה שהחלה ב1963
ותבחן את יציבות השלטון והמדינה לאור ממצאים אלו.
בעבודה יעשה שימוש בתיאוריות של ליפסט, אלמונד וגלנר.
שאלת המחקר:
כיצד מעמדה של הדת באיראן השפיע על ביצוע תהליכי החילון שהנהיג השאה במדינה ומכאן שעל היציבות הפוליטית במדינה?
תוכן עניינים
                                                                                                           עמוד מבוא                                                                                                   1
פרק א': יציבותה של מדינה                                                              
2 פרק ב': איראן                                                                                    5
פרק ג': הדת והשפעתה על היציבות הפוליטית באיראן                     7
פרק ד': סיכום ומסקנות                                                                  
1 2
פרק ה': רשימה בבילוגרפית                                                            
1 3