הקדמה- הטוב על פי אריסטו גם אפלטון וגם אריסטו גורסים כי האדם שואף למשהו עליון. אצל אפלטון השאיפה היא אל שלוש אידיאות ואילו אצל אריסטו השאיפה היא אל האושר. ניתן למצוא דמיון בין האידיאות של אפלטון לבין "הטוב העליון" של אריסטו: שניהם הם ערכים נשגבים, שהאדם שואף אליהם וכנראה לעולם לא ישיג אותם בשלמותם. לפי אריסטו , שהיה תלמידו של אפלטון, תכלית האדם היא להיות מאושר. המעשה האנושי הוא תכליתי. הוא מכוון למשהו. בני האדם מבצעים מעשים כדי להגיע למטרות. אם המעשה נעשה בהצלחה, התוצאה שלו זהה עם המטרה שלשמה נעשה. הפעולה היא, אפוא, אמצעי להשגת המטרה. ‏ לדעת אריסטו, יש משהו, דבר אחד ויחיד, או סוג מוגדר של דברים, שאליו מכוונים כל המעשים. מכאן שיש תכלית אחת ויחידה לכל המעשים. הכוונה היא שכל ההיררכיות נפגשות בסיכומו של דבר בקודקוד אחד. על תכלית זו אומר אריסטו שהיא התכלית העליונה (או הטוב העליון). האדם הטוב, המאושר, הוא זה שמפעיל את תכונותיו הייחודיות. ככל שאדם מממש יותר את מה שמייחד אותו, כאדם, ככל שהוא מוציא מן הכוח לפועל בצורה שלמה יותר את מה שטמון בו ומאפיין אותו כבעל תבונה, כן הוא טוב ומאושר יותר. ולכן, הטוב העליון = תכלית לשמה = האושר = פועלו המיוחד של האדם = פעילות המחשבה.