תקציר העבודה:
בזיכרון הקולקטיבי הסורי, מלחמת ששת הימים נותרה עד היום כפצע פתוח. המלחמה – וליתר דיוק, המפלה הסורית בה – הייתה לטראומה לאומית.
מלחמה הינה אחד הגורמים המשפיעים על שינוי בתפיסת הביטחון של מדינה ובמיוחד נכון הדבר לגבי הצד המפסיד במלחמה. במלחמת ששת הימים כידוע, נחלה סוריה, יחד עם שאר מדינות ערב, תבוסה מוחצת אל מול האויב הישראלי.
תפיסת הביטחון של מדינה כוללת בתוכה שלושה נדבכים:
תפיסת האיומים של המדינה – הדרך בה רואים מנהיגי המדינה את מערכת האיומים המופנית כלפיהם.
היעדים הלאומיים של המדינה – מערכת השיקולים, האינטרסים והיעדים וכן האילוצים המשפיעים על השגת היעדים.
המענה – התשובה אותה מפתחת המדינה על מנת לעמוד מול מערכת האיומים הניצבת מולה וכן על מנת לקדם את יעדיה.
בעבודה זו אנסה לבחון האם אמנם, ואם כן באלו אופנים, השפיעה מלחמת ששת הימים על תפיסת הביטחון של סוריה. האם אמנם השתנתה תפיסת הביטחון של סוריה אחרי מלחמת ששת הימים. מהם ההבדלים המרכזיים בין תפיסת הביטחון שלה לפני המלחמה ולאחריה וכיצד הם באים לידי ביטוי. על מנת לבדוק האם אמנם חל שינוי ומהו בדיוק אותו שינוי, אבחן את תפיסת הביטחון של סוריה בשנים שלפני מלחמת ששת הימים, מהתקופה בה תפסה מפלגת הבעת' את השלטון בסוריה, תקופה בה החלה הידרדרות ביחסי ישראל מדינות ערב וכמו כן במערכת היחסים הבין-ערבית, מול תפיסת הביטחון שלה בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים עד עלייתו של אסד לשלטון בסוריה.
בחינת תפיסת הביטחון תיערך באמצעות סקירת שלושת הנדבכים המרכיבים את תפיסת הביטחון כפי שצוינו לעיל.