לק"י                                                                                                  כסליו תשס"ד הצעה להוראת חג החנוכה א. מדוע בחרתי להתייחס דווקא לחג החנוכה?
ישנו צורך בימנו להדגיש את האופי הדתי של חג זה הנובע מן המהפכה והמשבר העוברים על תרבותנו בדורות האחרונים. ידועה אמרתו של רס"ג: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה". וכן ריה"ל בספרו "הכוזרי" מביע זהות זאת בכמה מקומות.
חשובה לענייננו יותר דעתו של ריה"ל בדבר האופי המיוחד של תולדותינו שלפיה אינם "בדרך הטבע והמקרה" כתולדות כל העמים, אלא "מנהיגנו ומלכנו והמושל בנו … הוא קול חי". אולם בדורות האחרונים נתערערה בתוכנו האמונה בזהות האמורה, רוב העם, או חלק גדול ממנו ולצערי גם הציבור הממ"ד, נתון תחת השפעתה המכרעת של התנועה הלאומית- משכילית, שמטרתה העיקרית הייתה והווה- חילוניזציה של מהותנו ותולדותינו, של חגנו ומועדינו, של מושגינו וסמלינו.
דוגמא מובהקת ו"מוצלחת" לחלוניזציה זו תשמש הדעה הרווחת בדבר מהותו הלאומית גרידא, היינו הלאומית חילונית, של חג החנוכה. לפי דעה זו החג אינו אלא זכר למאבק העם על חירותו.  בד"כ סותמים ואין מפרשים חרות זו מה טיבה.
אך יש מפרשים בזיוף ובסילוף גלויים- מאבק העם על חירותו המדינית! ודרכי המאבק הם, כמובן, צבאיים, תכסיסיים ופוליטיים. מהות לאומית- חילונית זו של החג מובעת גם בשירים העממיים שנוצרו, לכבודו בדורות האחרונים והמקובלים כמעט על כולנו, כגון: "האירו הדליקו נרות חנוכה רבים על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים". או: "מי ימלל גבורות ישראל … הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם".
האמונה של ישראל סבא בנסים שה' מחולל בתולדותינו, הוחלפה בשירים הנ"ל באמונה האלילית בנסים שמחולל, כביכול בשר ודם- "המכבים והגבורים הקמים בכל דור". במקום האמונה בה' שגאל וגואל את ישראל, ישנה כאן האמונה ב"מכבי מושיע ופודה", ובמקום ההכרה בגבורות ה' המתגלות בהיסטוריה ובכל היקום, מדובר כאן על –"גבורות ישראל".
כך ובערך כך, נלמד ומוסבר החג ברוב בתי הספר בארץ ואפילו בממלכתי – דתי . מכאן הצורך הרב בהדגשת אופיו הדתי של החג.