תקציר:
תפיסת הדימוי העצמי הנו נושא חשוב ומשפיע על מגוון דברים בחיי התלמידים. בעבודה זו נבדקה ההשערה האם קיים הבדל בין תלמידי ותלמידות תיכון בתפיסת הדימוי העצמי. נדגמו 15
תלמידים ועוד 15 תלמידות בני 15-18 (ממוצע 16.67 וס.ט 0.97), מאחד התיכונים בדרום הארץ. הועבר להם שאלון שכולל שאלות רקע ו- 10 היגדים שמודדים את תפיסת הדימוי העצמי. נמצא הבדל מובהק בין ממוצעי שתי הקבוצות (0.05
> P ). ההשלכות לכך שהצוותים שעובדים בבתי הספר צריכים לקחת בחשבון ששני המינים בעלי תפיסה שונה אחד משני וצריך להתאים את סגנוני הפעולה אתם לצורכיהם.
מבוא:
ניתן להגדיר את הדימוי העצמי כמערכת מאורגנת של תכונות והערכות שמייחס אדם לעצמו ומתנהג לפיהן (קנר
1 993). מושגים קרובים למושג זה הם מושג עצמי, ערך עצמי, הערכה עצמית. הדימוי העצמי כולל את הציפיות שיש לאדם מעצמו, מיכולתו, את הערך שהוא מייחס לתכונותיו ולמעשיו, וכן הפער שהאדם חש בין ציפיותיו מעצמו ובין  הישגיו בפועל. כאשר אדם חש פער קטן בין ציפיותיו והישגיו, הוא בעל דימוי עצמי חיובי. דימוי עצמי חיובי מניע את האדם להעיז, להיות בטוח בעצמו ולהתמודד ביתר ביטחון  עם משימות העומדות בפניו. דימוי עצמי שלילי הוא תחושה של חוסר שביעות רצון מהישגים, מהתכונות  ומהמאפיינים העצמיים. תחושה כללית של חוסר ערך עצמי מניעה את האדם  להססנות בהחלטות, להימנעות מהתמודדות עם משימות הדורשות מאמץ,  חשש מכישלון והעדר יוזמה.
לדימוי עצמי שלילי נלווים  לעיתים חרדה והיעדר  כוחות פנימיים. (שהם 2000).
  הדימוי העצמי מתפתח במהלך שנות הילדות וההתבגרות. מערכת היחסים שיש לילד עם משפחתו, סביבתו, מוריו וחבריו קובעת במידה רבה את הדימוי העצמי שיפתח. הדרך בה האנשים החשובים לילד, האחרים המשמעותיים, מגיבים כלפיו  מגלה לילד מה הם חושבים עליו. השתקפות זו של תגובות האחרים והאופן  שבו הן נתפסות על ידי הילד, גורמים לו ליצור תמונה עצמית סובייקטיבית.
 תגובות חיוביות, חיזוקים, והצלחות ייצרו אצל הילד תמונה עצמית חיובית ויתפתח אצלו דימוי עצמי חיובי. לעומת זאת,  תגובות שליליות, עלבונות, עונשים משפילים, וכישלונות ייצרו אצל הילד  דימוי עצמי שלילי.
(קנר 1993).
  התהוות הדימוי העצמי מצביעה על מעין תהליך מעגלי, כפי שיוצג להלן: ככל שילד מתבגר וככל שהוא מתנסה בהצלחות ובכישלונות, הוא תלוי פחות במשוב מהסביבה. חשוב להדגיש כי חוויות הצלחה מהוות מרכיב חשוב בבניית דימוי עצמי חיובי.  על-ידי הצלחה מתפתחת תחושה של כשרון יכולת. לדימוי עצמי חיובי יש מתאם עם הישגים לימודיים (בראל, 1996).
כך למשל נמצא כי ילדים בכיתות מיוחדות הם בעלי דימוי עצמי נמוך גם יחסית לתלמידים  חלשים בכיתות רגילות. במהלך תקופת לימודיו בבית הספר רוכש הילד הבנה רבה יותר לגבי תכונותיו  הוא וגם לגבי תכונות שונות של הסביבה בה הוא נמצא (סולברג, 1994). ממצאים מראים שכבר בגיל 5-7 ילדים מבחינים כאשר אחרים מתביישים בהם  או מתגאים בהם. בגיל 8 הם עצמם כבר חשים בושה או גאווה עקב התנהגות  מסוימת מצדם, כלומר גאים על הישג או מתביישים במעשה. כלומר, הם  מסוגלים לבטא הערכה רגשית כלפי עצמם. הדרך הטובה להכין ילד לחיים היא דרך הצלחה וסיוע בבניית דימוי עצמי חיובי,  מאחר שלאדם בעל דימוי עצמי חיובי קל יותר להתמודד עם כישלון מזדמן. פיליפס (בתוך סולברג, 1994) מצא שלדברי שבח של מורים השפעות חיוביות  על הצהרות עצמיות חיוביות של ילדים ועל מדד ההערכה העצמית שלהם  בכיתות ג' ד' ה'. כלומר, כאשר מורה משבח תלמיד, יש עלייה במספר  ההצהרות החיוביות שהוא מוסר על עצמו וכן יש שיפור בדימוי העצמי שלו.  בכל מקרה, אמצעים הפוגעים בכבוד התלמיד הם פסולים, לכן להערות בפני כל הכיתה יש פוטנציאל להשפלה פומבית ולאבדן כבודו העצמי של התלמיד.  במקרים בהם מורה חייב להגיב כדי להפסיק התנהגות מפריעה או תשובה  בלתי נכונה, יש לעשות זאת באופן מהיר, ללא פגיעה ברגשות ועם מעט  הפרעה למהלך השיעור.
בבעיה עצמה רצוי לטפל מאוחר יותר עם התלמיד  במפגש אישי. בחברה שני המינים עוברים תהליכי חינוך שונים, כל מין רוכש את התפקידים המותאמים לו על ידי הנורמות והערכים של החברה, נורמות אלה מכתיבות תהליכים שונים לשני המינים.
אנו נרצה לבדוק בעבודה זו, האם יש הבדל בתפיסת הדימוי העצמי בין תלמידים ותלמידות תיכון.